הוראה רכזות וחינוך רות רוט
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
תודה, ושמחה לעזור 🙂
(אם מעניין אותך חומרים נוספים על הוראת האנגלית, תפני אלי למייל העסקי שלי
morahpratit@gmail.com)
בהצלחה -
כשאת מלמדת, תלמדי משפחות של מילים. (קבוצת פעלים במשמעויות דומות – בעברית,
או קבוצת פעלים דומים מבחינת הגיה או כתיבה – באנגלית. או קבוצת מילים עם
מאפיינים דומים, כמו: פועל + ש”ע + תואר, שהמילים דומות או התרגום דומה,
לדוג’: מעניין – מעוניין – עניין, וכו’).
דבר שני, “לאט אבל בטוח” – כל פעם קצת מילים, ומומלץ להשתמש בהן ולשבץ אותן גם
בתוך משפטים בעברית. (לדוג’, “תפתחי את הווינדואו, חם לי”. או אחרי שהיא למדה
את המילה “סלברייט” והיא מפטפטת עם חברה שהיתה חסרה, היא מספרת שבכיתה היה ממש
“סלברייט”. גם אם התרגום לא במשמעות המדויקת, זה מכניס את המילה).
מצרפת מאמר (קובץ PDF, אם לא צורף כראוי – תשלחי לי למייל avodarut@gmail.com)
שכתבתי בנידון, אולי יעזור לך.
הצלחות תמיד.Attachments:
-
תודה, רות. יש לי את הפרטים של REACH-HIGHER, אני מנסה לברר על הוצאות נוספות.
אם מישהי יודעת, אשמח לדעת פרטים. -
תנסי לפתוח את השרשור בפורום שיתופי פעולה ויזמות, או שיח פתוח – של העצמאיות.
יכול להיות שמשם תבוא הישועה 🙂
הצלחות! -
פריידי, את מתכוונת לעריכה ספרותית או עריכת לשון? אלה שני דברים שונים.
(אומנם, יש כאלה שעושות גם וגם).
לאה אטון, ככל שידוע לי, היא עורכת לשון (אושרת, אני טועה?)
עורכת ספרות מצוינת זו תמי אפשטיין, וכן שרה פריד – עם שתיהן עבדתי. אם את
רוצה פרטי קשר תכתבי לי למייל avodarut@gmail.com ואתן לך (פשוט איני חושבת
שזה יפה לכתוב בפורום ציבורי פרטי קשר).
עורכת לשון מצוינת שאני מכירה זו ”נקודת חן”, אם את צריכה פרטי התקשרות –
כנ”ל.
יש גם את נעמה שרגא, כאן מ’קדם’, התרשמתי ממנה מאוד לטובה – אבל לא עבדתי איתה
בפועל.
ויש גם אותי… אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו 🙂 -
אלישבע, מסכימה איתך.
חוץ מזה, אפרת, ש”להמציא” מגזין זה לא כזה פשוט. הרי תוכן היא לא תלך להמציא –
היא למדה גרפיקה ולא כתיבה. ולהכניס חומרים של מישהו אחר בלי בקשת רשות זו
בעיה של זכויות יוצרים.
אז או שהיא תצטרך לחפש כותבות שמפרגנות לה להשתמש בכתבות ובחומרים שלהן לעיצוב,
או שהיא תצטרך להמציא את התוכן,
או שהיא רק תעצב מילות-תפל.
מסכימה איתי שיש הבדל בין עיצוב של מגזין שיתפרסם (שאגב, כבר יש לו לוגו
ותוכנית וכו’… – וזה לא בחינם ממש!!! וחוץ מזה שיהיה שם קרדיט בשבילה)
לבין עבודה “סתם”, בלי תכלית?
(אם באמת כזה פשוט לעצב מגזין על סתם, למה היא לא עשתה את זה במהלך הלימודים?) -
ועוד המורה שלה עודדה אותה “לא להיות מנוצלת”.
אני חושבת שחשוב מאוד להפריד בין בארטר בחינם (כמו שאחת כתבה, אנחנו עובדות
בשביל כסף! ואז נחליט מה לעשות איתו)
לבין בארטר בתשלום חלקי או סמלי. -
ויש גם הבדל האם זה בחינם או בתשלום סמלי.
חברה שלי חיפשה גרפיקאית לעיצוב מגזין. היא הסכימה לקחת מתחילה – ולשלם בערך
חצי מחיר.
בסופו של דבר המתחילה לא רצתה. כי לא היה לה שווה.
היא הפסידה, לדעתי, כי בתיק עבודות שלה לא היה מגזין, וזה משהו שהיא מעולם לא
עיצבה.
זה סיכון, לקחת כזה דבר. ועוד להבטיח תשלום. אבל זה היה שווה לחברה שלי,
מסיבות שונות.
כמו שאמרתי, בסוף זה לא יצא. היא הוסיפה טיפה במחיר, ולקחה אחת מנוסה ומתקתקת,
שהריצה עניינים והכירה טוב את התוכנה.
מה שבעצם הצחיק אותי בסיפור הזה, היה הטענה של המתחילה: היא לא מנוסה – ולכן
כל מיני דברים יקחו לה יותר זמן מאשר מנוסה – ולכן היא רוצה שישלמו לה בצורה
שתשתלם לה לפי שעות.
לדוגמא, היא לא מספיק מנוסה בחיפוש באתרי תמונות, אז יקח לה הרבה יותר זמן.
והיא רוצה להיות מתוגמלת על כך.
(ולא היה מדובר כאן על חינם – אלא על תשלום חלקי!)
אני לא אומרת שמתחילות צריכות לעבוד בחינם.
אני כן חושבת שגם ניסיון שווה כסף. ולפעמים שווה לשלם בזמן – כלומר, לעבוד
יותר ולקבל פחות פר שעה – כדי לצבור ניסיון. -
שלום חברות,
יש לנו בעיה עם הסיפור הזה, ואני עצרתי את חני מלהמשיך אותו, על אף שכולנו
מתגעגעות.
הבעיה היא, שחוק זכויות היוצרים אוסר “עשיית יצירה נגזרת”.
עדיין בבדיקה, האם “עתניאל” הוא “יצירה נגזרת”.
(בינתיים עדיין לא עדכנתי, כי אני בודקת אפשרות להשיג את אישור הסופרת או
לוודא בצורה סופית מבחינה חוקית. אבל אם שאלת…)
עמכן הסליחה 🙁
נ.ב. בקרוב, אי”ה, באזור המדריכים – על חוק זכויות היוצרים ביצירות ספרותיות.
אעדכן. -
של מי הספר?
-
שלום חני ל’, שמחה לראות אותך איתנו כאן 🙂
יש מקום בו מופיע רק הסיפור בלי התגובות. תלחצי כאן.
קריאה מהנה. -
אני חושבת שזה יותר ענין של תחושה, ולא של מציאות אובייקטיבית.
הסיפוק נמצא בתוכך, ואת פשוט צריכה “להדביק” אותו לעשייה היומיומית. הרבה
מחמאות מהסובבים (תזמיני אותן) והתפארות בכל דבר קטן.
ת’אמת גם אני מרגישה כמוך… פעמים רבות…
וזו עבודת המידות. בשביל זה באנו לעולם. -
נראה לי שאודיה התכוונה שאם יש יתר לחץ דם הצמח הזה עלול להזיק.
-
מקפיצה… עם הצעה משתלמת:
רוצה פרק מתנה? מוזמנת לקבל!
לחצי *כאן*
<morahpratit@gmail.com?subject=%D7%90%D7%A9%D7%9E%D7%97%20%D7%9C%D7%A7%D7%91%D7%9C%20%D7%90%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A%20%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%A9%D7%91%20%D7%9C%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F%20%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%99!>
ותקבלי!
מבטיחה: זה שווה.
את תקבלי בהמשך גם שניים-שלושה מיילים שיווקיים…
ולא תתחרטי!בתאריך יום ד׳, 21 בדצמ׳ 2022 ב-0:15 מאת רות רוט <rut12jr@gmail.com>:
-
חברות, מי שעדיין לא הצביעה, מוזמנת לעשות זאת עכשיו!!!
@Anat אולי תכתבי לנו עד מתי אפשר להצביע? עַם הכותבות אוהבות דדליין, והן תמיד תמיד אחריו… 😉 -
@REUTANSBACHER ההבדל בין השרשור ההוא לשרשור הזה –
בשרשור ההוא הבאנו כללים ומידע על הסוגה,
ובשרשור הנוכחי – אנחנו מנסות את כוחנו בכתיבה…
מקווה שההבדל ברור. הסדר, כידוע לכולן, חשוב לי (כמורה למתמטיקה, כן?)@hannysegal כתבת חמשיר מקסים, אבל לא ענית על כל הכללים… תציצי שוב מהם, ותנסי לתקן 😉
—
מחכות לקרוא גם אותך!!!
-
פרק שישי
כאב מעולם לא היה אצלו גורם בעל משמעות.
אבל הנאמנת הייתה הגבוהה ביותר ברשימת הערכים שלו. הגבוהה ביותר.
לכן, אולי, הוא נתקף כאב כל עת שהחוקר הגבוה בעל המצח הרחב והפנים הגלוית נכנס לתאו.
הוא גילה מזמן ששוביו הם כוזרים בני דת משה, למרות ששיטות החקירה שלהם מתאימות יותר לברברים בצפון.
אבל החוקר ההוא היה שונה. מאיים למוסס את כל חומות ההגנה שעטה על עצמו.
“אוי, נער” הוא קרב אליו. עוצר את הדם שזרזף מחתך מעל גבתו הימינית, ארשת רחמים על פניו.
“כמה עצוב שהגעת למצב הזה. מדוע לך? זה מה שמגיע לאביך? להתייסר במחשבה שבנו ערק עבור חיים של שקר?” הוא שתק. אנחה קרעה את קולו.
“אני ראיתי אותו אתמול. צל אדם הא נהיה. המלך אסר עליו לשבת עליך שבעה, אבל זה מה שהוא רצה לעשות. הוא מיאש. אני לא אתפלא אם מתוך צערו הוא יעשה מעשים פזיזים. האם זה מה שאתה מייחל לו?”
המילים כאבו לו. פיזית. הוא נאלץ לכל כוחותיו כדי לא לדבר. ליבו נקרע.
החוקר ראה זאת, מתאמץ שלא לחייך בסיפוק. עוד מעט לחץ בכיוון הזה וחומות ההגנה שלו יפרצו.
“ומה באשר לאמך?” הוא שתק דקה ארוכה. נותן לאלייסף להתייסר בשקט. מנגב את פניו המדממות והמזיעות בכאב. תנועותיו רכות. ממשיך בשקט
“אשתי אומרת שהיא נפלה למשכב. שהיא מתחילה לאבד את שלוותה ושמחת חייה. האם אתה יודע מה זה לאבד ילד? הפכת את הוריך להורים שכולים בעודך חי. ייסורי המצפון אוכלים אותם. מקלפים אט אט את שפיותם.
זה מה שאתה מייחל להם?”
“די!” הוא לא מאמין ששאגה כזו יכולה לצאת ממנו כשהוא כל כך חלש.
“עזבו אותם. הם לא אשמים!” הוא התפרק לבסוף בבכי. האציל החוקר הביט בו כשחיוך קטן חוצה את פניו.
“נכון. הם לא אשמים. אתה זה שאשם. אתה יכול לעצור את הסבל הזה על הוריך. אתה רק צריך לענות כמה תשובות קטנות ואז- נודיע להוריך שאתה לא ברחת ואתה שבוי אצלנו- ובעד כמה פראררכים נחמדים נשחרר אותך לחיים שמחה ולשלום. אתה זה שאחראי לסבלם של הוריך, זה אתה בלבד.”
הכאב שרט את קולו של אליסף “אני לא יכול אני נשבעתי אמונים להוד מלכותו. אני לא יכול לחשוף את סודותיו. אני מצטער”
האציל בלע את רוקו בעצבנות “הוא יבין, איסתרק יבין. גם הוא עבר שבי. הוא יבין את זה “
אליסף עצם את עיניו ונשען אחורה על הקיר.
זה כואב. זה שורף אבל… “אני מצטער, אבל אני נשבעתי לחייו של איסתרק. אני ערב לשלמותו של העם הזה תחת שלטונו. אני חייב להם עוד לפני שאני חייב להורי…
אני אוהב אותם. וליבי נקרע בבחירתי זאת. אבל בסוף, הוריי יהיו גאים בי. זה המעשה הנכון, ואני נאמן עד הסוף.”
פניו של החוקר נעשו אדומים. זה היה כל כך קרוב. עוד רגע והוא היה חושף הכל.
הוא כולא את הנהמה שרצתה לצאת ומסנן בשפתיים חשוקות “זכור כי שפיותם של הוריך בידך. ולא, הם לעולם לא ידעו שזו הייתה בחירתך והם ל יהיו גאים בך. לעד הם יחשבו שברחת כמוג לב. זכור לאיזה עתיד אתה גוזר את חייהם של הוריך. זה לא נגמר “
הוא טרק את הדלת מאחורי גבו ,מתנשף .
בתוך התא עשה אליאסף את אותו הדבר ונשיפותיו שלו היו עוצמתיות וכואבות. הוא הצליח. זה היה קשה וכואב אבל הוא נאמן עד הסוף.
והשם יודע. וגאה בו. הוא בטוח. -
פרק חמישי
הוא לא אוהב את התפקיד שהטילו עליו אביו ושלושת המפקדים הנוספים של המחנה,
ואפילו העובדה שהמנהיג בכבודו ובעצמו נתן את ידו על המהלך וברך אותו בדרך צלחה לא מצליחה לעורר את רצונו לבצע אותו.
עתניאל מעריץ את אביו. אפילו מאד.
אבל להסכים בשל כך לרצוח? את מלך האדמות הללו?
אביו לא אהב את המילה הזו. הוא טען שבשל כל האירועים האחרונים יש להם את כל הזכיות לעשות זאת ולקרוא לזה התנקשות חוקית לגמרי.
הוא מאמין באביו, ומאמין ברעיון המרד, אולם הוא לא מוצא הגיון רב בתכנית.
אז נכון שטובי המוחות ישבו עליה ומצאו תשובות לכל השאלות, זו תכנית שתפורה עד הפרט האחרון. אך בסופו של דבר הוא זה שיעמוד באמצע ויחטוף, על כל צרה שלא תבוא.
הרי היו כל כך הרבה נסיונות התנקשות במלך. ועם כל הכבוד, והוא רוחש כבוד לא מבוטל לכשרונותיו, הוא לא מאמין שמהללאל ודיזר המפורסמים היו פחות מוכשרים ממנו, והם לא הצילחו.
האם הוא באמת האדם הכי מתאים? הוא זה שבעזרת הקסם האישי הרב שאפף אותו יכולת המשחק שלו יצליח להביא את הניצחון לאנשי המרד?
אבי יהיה גאה בו. מאד. הוא יקבל אולי גם אבירות ותפקיד שר משפיע בממלכה החדשה שתקום תחת שלטונו של אדניה דיאלידאן, היורש החוקי של חצי הממלכה הזו.
אבל בסוף- הוא זה שישאר עם טעם הבגידה באנשים שהפקידו את סדותיהם בידיו ועם הדם על הידיים.
הוא זה שלא יהיה מסוגל להביט על עצמו בראי.
והבגידה תהיה בעיקר- בעצמו.
-
פרק רביעי
שש השנים שעברו מאז לא הצליחו לחקות את ארשת החורף הקשוח שעטתה על עצמה כוזר.
הוא אוהב את החורף, את הצלילות שמשרה הקור על מוחו.
את היופי הבראשיתי שמתגלה בכל פסיעה, את האושר המזוקק שמגלים הילדים כשהם פוגשים בעוד בוקר מושלג.
הוא יצא איתם, אז, צופה בצחוק קל במלחמות השלג שביצעו. מציבים לעצמם כמטרות את חיילי המשמר, למרות גערותיו.
הוא התיישב באנחת צחוק לאחר שהובס על ידי מהיטבאל בקרב השלג.
היא הופיעה פתאום. הגישה לו כוס חמה. הוא חייך אליה “ואחר כך יגידו שאני זה שמנהל את הממלכה. מה כוזר הייתה עושה בלעדייך?”
הלה צחקקה בביטול והתיישבה על ידו. “אני אוהבת שאתה משתחרר ומשחק איתם… תראה אותו”
היא החוותה אל עבר שחריה שיידה כדורי שלג גדולים אל עבר רעואל, פניו משולהבים, מלאי רגש.
איסתרק חיבק בידיו את הכוס והביט בה בפליאה “מה איתו?” קולה הטעון הטריד אותו. מורה לו להתרצן.
“הוא אחר, איסתרק.
רעואל, מהיטבאל, דנאל, עלווה וידידיה היו, אולי, מסוגלים להבחין ברגשות מוסווים בעדינות. אבל הוא? תראה אותו.”
שחריה חיבק בחזקה את ידידיה. דגדג אותו עד קוצר נשימה.
“הוא פצצה של רגש. הוא צריך יחס אחר.” אצבעותיו של איסתרק התהדקו סביב הכוס. “לא נאה להבדיל אותו מבין הילדים האחרים.” מבטו מוטרד, מנסה לרדת לסוף דעתה של רעייתו.
“הו, לא” היא היטיבה את שמלתה ולגמה מדודות מהמשקה החם “הוא ילדי לכל דבר, ולא אעדיף ילד אחר עליו. אולם טפשי יהיה בשל כך, להתעלם מהצרכים המיוחדים שלו ומהעובדה שהוא שונה מהם.”
“הוא שונה במיוחד.” הודה איסתרק. לתוך כוס המשקה שלו.
היא לא נבהלה. “שונה זה לא רע, זה אפילו טוב, כשיודעים לקבל את זה.” היא עצרה לרגע. נושמת עמוקות. “אתה תוכל לעשות את זה?” בקשה בעיניה. ניכר שהנושא חשוב לה. חשוב ממש. עד כדי כך שידיה רעדו קלות.
“את מה?” גלים של חוסר נוחות עלו בגבו. יודע מה תהיה התשובה. מנסה להכין תגובה הולמת. הוא לא מסוגל, פשוט לא.
“להביע בצורה מוחצנת יותר את רגשותיך כלפיו, כלפיהם בכלל.” קולה שקט. נסער, יודעת את סערת הרגשות שהעמיסה על גבו של בעלה.
הוא בלע את רוקו בחזקה, ההאשמות היו חזקות מדי.
הוא ניסה שרגשותיו לא יראו על פניו.יודע שנכשל.
“אני מלך, הלה, אני לא יכול להביע את רגשותיי בצורה עממית כל כך… אני” הוא העביר יד על עיניו.”אני לא רגיל לזה, הלה, זה מרתיע אותי.” הוא הודה בשקט. הלה העריכה את זה. מכירה בערכה של ההודאה הפשוטה הזו.
“אתה מלך.” הסכימה איתו הלה. עקשנות בקולה. “אבל קודם כל אתה אבא.”
הוא הרים אליה עיניים כל כך פגיעות שהלה נרתעה על מקומה. “את חושבת שהם לא מקבלים ממני מספיק חום ואהבה?” היא לא ענתה.
איסתרק בלע את רוקו פעם ופעמיים.
ובפעם השלישית הוא הרים את מבטו. עיניו בהירות מאי פעם. “אני אעשה את זה.”
המילים הפשוטות האלו קטנות מדי בשביל להסביר את הרגשות הרבים שיצרו.
“אבא” רעואל הגיח מאחורי העמוד מאחוריו ציטט למשפטיהם האחרונים “אני יכול להיות הראשון שמנסה את זה?” דמעותיו המודחקת מעבות את קולו.
איבריו של איסתרק זעקו במחאה אולם הוא הנהן. “בוא בן.” הוא עטף את בנו בזרועותיו וניגב את הדמעות שהצטברו על קצות עיניו של רעואל, מרוגש, הרים אל הלה הגאה חיוך מאושר, נדהם.
בהתבוננות של שש שנים אחרי הוא יכול להניח את אצבעו על נקודה זו על ציר הזמן. בה הוא הפר, מבלי משים, מן חוק בלתי כתוב למלכי כוזר לדורותיהם. אבל הוא אוהב את השינוי הזה. המבדיל בין עבודתו כמלך לבין היותו איש משפחה חם.
ללא כל גינונים בין אב לבנו שלא בציבור
אולם למרות השינוי החד, גיל ההתבגרות העוצמתי לא דילג על שחריה. והוא אינו יכול לדעת ,שחריה, כמה הוא מזכיר לו כך את אביו, כשהוא כולא את רגשותיו הסוערים מאחורי מבט אדיש, ואיסתרק אוהב אותו כל כך ברגעים אלו. כשסנטרו זקוף בתנועת התרסה. הוא מתגעגע לאביו של המתבגר הצעיר, מתגעגע ממש.
-
פרק שלישי
הוא בחור טוב. עתניאל יודע שהוא כזה. מדקדק בהלכה, מוכשר ומוצלח.
מדוע, אם כך, הוגן מצידו של דוד, לכנות אותו כך?
האם יש משהו בדבריו הוא אכן רודף כבוד ושליטה?
הוא חביב. ויש רבים שמעריכים אותו ורואים בו דמות להשראה. אולם, האם הוא יכול להיות בטוח שהוא אכן עושה את כל מעשי החסד שלו רק משום שהוא רוצה להיטיב לבריאותיו של הבורא? האם אין בכוונותיו שום שמץ של רצון שישימו לב כולם שהוא עושה כעת חסד?
זו שאלה קשה מידי. ולא הוגנת. שכן, גם אם יש בדעתו מעט זחיחות על העובדה הזו, הקטנה, שהוא מתזמן את ההערצה אליו, זה לא אמור להפריע לעובדה שהוא אוהב לסייע ולעזור לאנשים. אוהב באמת, במקביל לטובות לנוספות שהוא מקבל בו זמנית.
האם העובדה שהוא נהנה מטובות מסוימות הופכות את המצוות הרבות שהוא עושה לחסרות ערך?
ומה אם הוא נעזר במידותיו הרעות כדי לשכנע את יצרו לעשות את ציוויו של הבורא?
האם זה הוגן גם אז לכנות אותו כגאוותן ורודף כבוד?
לא, כנראה שלא. אבל המגמה. היעד אליו תביא אותו הדרך בה הוא צועד כרגע.
הוא נזכר בשאול. בנו של אדוניה, מנהיג המרד. את התיעוב שחש כלפיו מאז הבין כי בן המנהיג משלם למשוררים ולזמרי רחוב שיכתבו שירים המהללים ומפרסמים את טוב ליבו ונדיבותו ברבים.
האם לשם הוא עתיד להגיע אם לא ישנה את הרגליו הרעים הללו?
האם יהפוך מבלי משים את הגאווה מאמצעי למטרה?
אולי. ודכדוך קל אופף אותו.
האם יאלץ מעכשיו לוותר על ההנאה שלו מהמצוות? מההרגשה המרוממת שמגיעה, אולי, מההרגשה שמסתכלים עליך, אולם היא גורמת למצוות להיות מרוממות יותר ומלאי כוונה וחיות?
אם הוא לא רוצה להיות כמו שאול דיאלידאן בעוד כמה שנים, כמו מי הוא כן רוצה להראות?
ההרגשה משונה, וכואבת. אולם הוא אינו מוצא, כרגע, שום אדם בסביבתו הקרובה שהוא רוצה להיות כמוהו. רוצה באמת.
ועד כמה שהוא מעריץ את אביו. בנקודה הספציפית הזו הוא יעדיף לחפש דמות אחרת לחיקוי.
ואין לו מי.
-
פרק שני
המלך מחבב מאוד את גיסו . ראש מערך הסוכנים, ונציב ביטחון הפנים בארצו. אולם בראיון הנוכחי שערך לו המלך, לא עתיד לעלות על פניו שום איזכור לחיבתו זו.
איסתרק אחז את האגרת בחוזקה. שפתיו החתומות לא מראות ולו סימן אחד בנוגע לתחושותיו האמיתיות .
אולה עדיין כורע ברך. בולע את רוקו. יודע את משמעות הרגע.
” אני מודה לך האביר טרסדיאן, שמיהרת להגיע ולמסור את הדברים בעצמך. האם אתה מבין את השלכות הדברים?”
פיקת גרונו של אולה עלתה וירדה כששוב בלע את רוקו.
המלך לא ציפה לתשובה.” זוהי הכרזת מלחמה.” שקט מתוח שרר בחדר.
אולה התנשם עמוקות. “זה לא חייב להיות כך, הוד מלכותו.” הוא קם, למרות שלא קיבל רשות לכך.
“אני מאמין שישנם דרכים אחרות למנוע את תמיכתו של הסולטן במחתרת “
איסתרק ירד את המדרגה הבודדת שהפרידה ביניהם , והתקרב אל גיסו המוכשר.
“לא כשזה נוגע לרמה הרוחנית של העם שלי.” הוא לאט לפניו. מסתובב. נותן לראש מערך הסוכנים של ארצו, לראות את גבו עולה בדממה אל מקומו.
אולה השפיל את מבטו.
“האם ידועים לך, האביר טרסדיאן, מה הם מניעיו של הסולטן בתמיכה במחתרת?” אצבעותיו של איסתרק תומכות במצחו בתנועה מהורהרת .
” אכן, הוד מלכותו. בזמנים בהם שלט יוסף על כוזר החדשה, הוא אפשר גם כניסת סוחרים שאינם מבני בריתנו לעולם המסחר, מה שגרם לתרבות חדשה של מסחר חופשי, – ממנו נהנה שליט סלג’ואר בעיקר .
הוא השקיע כמויות אדירות מכספי ממלכתו עבור מסחר עם יוסף, אך כאשר נפלה כוזר החדשה, הפסיד הסולטן את כל הכסף שהשקיע בה , ומדובר בהון עתק.”
אולה נשם לרגע, ואיתסרק ניצל את ההפוגה, מנפנף בידו בקוצר רוח לא אופייני.
“את כל זה אני יודע. כלכלת הסולטנות המבוססת בעיקר על המסחר הזה קרסה, וכידוע לכולנו היא מתמודדת מזה שנים עם מחסור רב.
אדוניה, אשר לצערנו אינו טיפש, קלט את רצונו של הסולטן לחזור לימיו הטובים והבטיח לו שאם יצליח להשתלט שוב על כוזר החדשה, הוא יחזיר לו את כל
כספו, ואף יחדש את מדיניות הכלכלה פתוחה. וכמובן “המשיך איסתרק בלעג דק,
“הסולטן רודף הבצע, יסכים לכל גחמה שלו. כמה לא צפוי…”
אולה נבוך. הוא לא היה רגיל להתנהגויות כאלה מצד מלכו, אותו אהב והעריץ.
למזלו מישהו מאחורי כסאו של המלך חסך לו את הצורך לענות, והציע בשקט. ” אולי פשוט יהיה כדאי לאפשר בגבולות מסוימים את חופש המסחר עם הנוכרים, – ובעקבות זאת – עם סלג’ואר,” הוא עצר לרגע, “ולגרום לסולטן להפסיק לחשוב על תמיכה ביורשי דיאלידאן.”
המלך קפא על מקומו , ואז סובב את ראשו.
“כנראה שאינך מבין מה הייתה מהות המלחמה ביני לבין יוסף דיאלידאן , ואת ההבדל הדק הזה, בין לשמור מצוות , לבין לחיות אותן. ” הוא נחרץ. בהחלט.
“דרכך אכן נוחה יותר, מתפשרת, אולם דרך התורה האמיתית, אינה קלה. ” מאורעותיו בתקופת השבי צפו ועלו לנגד עינו.
“אני, איני מחפש שום קיצור דרך . מי שמחפש אותה , שיתכבד וילך למחנהו של אדוניה.”
הוא עוצר, מתלבט לשניה, ואז ממשיך. “צר לי, האציל דיראן, אתה בן לוויה נפלא, אולם אדם שלא חש את הדקות הזו , לא יכול להימנות בין אנשי פמלייתי הקרובה. אתן לך מכתב המלצה שיסייע לך להתקבל כבן לוויה לאביר כלשהו, אבל אני אינני מסוגל לסבול זאת.
ברכת ה’ תלווה אותך בכל אשר תפנה. היה שלום.”
הוא מסתובב חזרה לאולה שעדיין ממתין שם. מצב רוחו אינו שפיר. רוצה לסיים את העניין כמה שיותר מהר.
“טוב שהגעת לעיר הבירה , אולה, נוכחותך תסייע לנו מאוד בתקופה הקרובה. אינני חושב שיהיה קשה להשתלט על הסולטנות. היא מתפוררת מבפנים, ודיזר יצליח למצוא פרצות בהגנה שלהם.
לעומת זאת , על המורדים יהיה קצת קשה יותר להשתלט . איננו יודעים מי מהאנשים שאנו רואים ברחוב, אכן נאמנים לנו, ומי מהם שרוצים לחזור לרמת החיים הנוחה שהייתה להם בארצו של יוסף,
אולם את אדוניה, אנו נמצא.
ועד שראשו לא יגיע הנה, נעוץ על כלונסאות , לא אנוח ולא אשקוט על מנת להחזיר לארץ הזו את שלוותה האבודה.”
כששב אולה למעונו, ידע שזמנים חדשים נכונו להם. נחושים, וקשים מתמיד. אך עם כל זאת גם ידע שהניצחון קרוב. יותר מאי פעם.
-
פרק ראשון
לא רציתי לצער אותך, לכן לא רמזתי עד כה.
אולם למרות רמת החיים הנוחה כבן אביר, אני מרגיש הרבה יותר ויקינגי מאשר כוזרי.
אינני יודע מדוע החלטת להצטרף לעם הכוזרי בעל ההנהגות המגבילות כל כך, אולם דרך החיים הזו איננה מתאימה לי.
כעת, לכשבגרתי, לקחתי אחריות על חיי והלכתי אחר נטיות ליבי.
על כן, אבקשך שלא תנקט צעדים על מנת להגבילני, ותתן בי את האמון ביכולותיי ובבחירותיי.
אל תאשים את עצמך. אינך אשם. זה אני ששלם עם עצמי ומוכן לשלם את מחיר בחירותיי.
מסור את אהבתי לאמא ולרחלה הקטנה.
ומי יודע, אולי עוד נשוב ונפגש ביום מן הימים.
היה שלום, אבי.
אלייסף
ידיים ממוללות באיטיות את הקלף. שומטות אותו ארצה בכאב וברפיון. דמעה חצופה פוגשת במכתב, במין אקורד סיום נוגה.
“אתה!” קול מגיע מאחוריו. אלרון לא מסב את ראשו אחורה. ממשיך להביט אל ההרים, מסרב לתת לאדם בעל הקול המוכר להבחין בפניו האדומות.
“שלום גם לך, מוכר מטאטאים נכבד.” קולו מריר ” האם יידרש ממני לחלוק לך כבוד, או להתחשב במעמדך כסוחר ולהמשיך לשבת על החול?”
איסתרק מתיישב על ידו בחרישיות, תנועותיו רכות, והוא משיב לציניות הכאובה שבקול חברו. “נדמה לי שבמעמדי כסוחר מטאטאים בינוני אאלץ אני לחלוק לך את הכבוד הנדרש מאדם במעמד הביניים למושל מחוז ואביר בעל שם… מה רופף את רוחך עד כדי כך שאתה מתיישב על חולות כאזארן כאחד מקבצניה, אביר יקר שלי?” ידו נחה על כתפו השחוחה של אלרון. כמעט מחבקת.
אלרון משך באפו, מעלים כל זכר לבכי קודם
“השמועות הרכלניות הגיעו כנראה גם לאוזניו של הוד מלכותו, הלא כך? אינני צריך לחזור עליהן.”
איסתרק בלע “הגיעו.”
ההבנה נפלה על ראשו של אלרון והוא התרומם במחאה “לכן יצאת מהארמון, איסתרק? לא היית צריך להשפיל כך את כבודך, בגללי.”
המלך שלח אליו מבט רך “לא הייתי צריך, רציתי.” הוא מרצין “חברים דואגים אחד לשני” חיוכו נבוך.
הניצוץ הציני כבה בעיניו של אלרון, וכעת הוא נראה פגיע מתמיד.
הם הביטו זה בזה. נותנים אחד לשני להבחין זה בדמעות וזה בהכלה השקטה.
ידו של איסתרק נשלחה, איטית, לעבר לחיו של אלרון. מנגבת דמעה חמה.
אלרון כבר לא נרתע. מתמסר, לידו של איסתרק, להבטחת האמון שבה.והשמש השוקעת עדה לחיבוק האמיץ שחולק לו המלך, להתפרקות של האדם החזק כל כך אל תוך זרועותיו.
לנחמה. -
מרים, מי המנחה שאת המספר שלה נתת?
-
שושנה, מה שכתבנו זה בנוסף לדעתך 🙂
חוץ מזה, שאני בעד להשאיר את ההחלטה אצל הילד – אני מתכוונת כולל העובדה שאולי
הוא לא רוצה בכלל לקחת! זו זכותו.
(אומנם, הדבר מאוד משתנה בהתאם לגיל.
אבל ילד מגיל מצוות – 13, וילדה מגיל 12 – אני חושבת שנכון לתת את כל האחריות
בידיים שלהם על הענין הזה, ולדברר אותם מול ביה”ס בצורה הנכונה ביותר. זו
זכותם, והם כבר מספיק בוגרים). -
ריקי, מסכימה איתך מאוד.
ורק אם אפשר, תוספת קטנה:
אם אני אנסה לשכנע אותך עכשיו לקחת תוסף תזונה בשם אפניקסקוס – תסכימי?
אני לא אסכים, כל עוד אני לא אבין מה זה בדיוק יעשה, ולמה אני צריכה את זה,
ומה יקרה אם לא…
וגם הילדים ככה, הרבה פעמים. לפני שאתם מעבירים להם את האחריות להחלטה, תנו
להם את כל המידע!
תסבירו להם בדיוק הכל, אבל הכל – מה זו הפרעת קשב? מה עושה הכדור? למה צריך
אותו? מה הסיכונים שלו? מה קורה בלי הכדור?
פשוט להסביר הכל.
אנחנו כמבוגרים, כמו שריקי האירה, לא אמורים לכפות את זה בצורה בלתי נעימה,
אלא לכוון לכך. וזה – על ידי המידע.
אם אנחנו רוצים שהם יחליטו בצורה מושכלת, אנחנו צריכים להבין את ההתנגדות שלהם
(ויש להם סיבות! מוצדקות!), ולתת להם את הכלים להחליט בין החסרונות של לקיחת
הכדור לבין החסרונות שבלי.
