הוראה רכזות וחינוך רות רוט
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
גלי, שאלה מצוינת!
חברות – יש לכן מה להציע?
בינתיים, אני מפנה אותך לשרשורים שהיו כאן בנושא ההומור.
(יש שרשור: הומור || קריאה מהנה, יש שרשור: הומור || תגובות.
יש את אתגר מספר 3 – ישן יחסית, ויש עוד כמה. את יכולה לעשות חיפוש).
ובינתיים, אם מעניין אותך, אני מצרפת PDF ובו כמה מילים על ההומור.Attachments:
-
המילון שלי מספר מה זו “תפיסה”: השקפה, דעה, נקודת-מבט, הערכה, בחינה, רעיון,
אמונה, מחשבה, סברה.
גם אוצר המילים בוורד מספר מה היא ה”תפיסה”: השגה, פרצפציה, תובנה, קליטה,
הבנה, חישה, התייחסות, ראות, קונספציה, דעה, ראייה, השקפה, גישה, עמדה,
מנטאליות, קליטה.
אולי תנסי לקחת את הרעיון של המחשבה/חשיבה (כי דיברת על קוגנטיביות תקינה, וגם
על שינוי תפיסה).
את יכולה גם לנסות לקחת את הענין של האמונה – אמון… יש את הענין של אמון
בהם, שהם מסוגלים, ושינוי אמונות – תפיסות-מחשבות.
בהצלחה! -
ניסית עם אציטון? לשפשף חזק.
-
שלום אלישבע,
אני עובדת עם בנות התיכון, ואיני צריכה למלא דו”ח להורים. עם זאת, אני משתדלת
למלא משוב לתלמידה יחד עם איזשהו פרס קטן וחמוד (בד”כ מ’הכל בשקל’).
מה שלדעתי חשוב, זה לכתוב במילים מדויקות תוך שימוש בנקודות החוזק.
בהמשך מקווה למצוא את הזמן להראות לך דוחות ישנים שלי (צריך למצוא זמן כדי
למצוא אותם ולמחוק את הפרטים המזהים…) -
מיכל, מסכימה עם כל מילה.
חוץ מעמותת פר”ח יש עמותות נוספות, צריך לבדוק בכל עיר. יש גם עזרה רגשית, כמו
“פותחים עתיד” שיש בבתי הספר בבני ברק דרך העיריה. פרויקט שעושה הרבה טוב.
מציעה גם את עצמי 🙂 יש לי ארגון שבין השאר מתווך מורות פרטיות, ויש במאגר גם
תלמידות סמינר עם גישה מדהימה, שלוקחות סכום לא גבוה, והן יכולות לסייע
בהקנית הרגלי למידה יעילים. אם תחליטי בעצמך, או שתמצאי בחורה אחרת, אשמח
לסייע מהניסיון שלי בהקניית הרגלי למידה ואסטרטגיות יעילות להתמודדות (מבחינה
לימודית בלבד!) במייל morahpratit@gmail.com או : avodarut@gmail.com.
מרים, הייתי ממליצה לך (מלבד ההמלצות המקצועיות והמדהימות של מיכל!) לנסות
ליצור קשר עם יועצת ביה”ס. פגישה עם המנהלת, היועצת, ההורים והמחנכת, יכולה
להועיל מאד: את כאמא תשמעי צדדים שביה”ס רואה ואת לא, והם כממסד ישמעו את
החששות ואת הרצונות שלך כאמא. מהניסיון שלי, מדברים כאלה יוצא רק טוב- כשבאמת
באים עם מטרה לשתף פעולה ולא להאשים.
ילדה בת עשר היא אולי עדיין קטנה כדי לשתף אותה בפגישה שכזו, אבל יתכן שעוד
שנה-שנתיים (בגיל 12 רואים קפיצה משמעותית. משהו בהן משתנה באמת מבפנים! הן
כשירות יותר לקחת אחריות), ניתן יהיה לערוך סיכום של הפגישה יחד עם הילדה.
לשקף לה את המצב, את ציפיות ביה”ס מול היכולות/הרצונות שלה, כמובן – לתת לה
להביע את דעתה, ולסכם מה יהיו צעדים מעשיים. היתרון של דבר כזה, שגם אם הממסד
לא ישתנה והיא תמשיך לקבל עונשים וגערות – יהיו לה כלים לקחת את זה ממקום של
“ככה זה מסגרת, כי זה חלק מכולם. אבל רואים אותי גם כאדם בפני עצמו ולא רק
כפרט אנונימי”.
הצלחות! -
ברור שכן!
-
נשאלתי שאלה דומה באישי, והתשובה היא: בהחלט כן!
בכל מקרה הזכיות הן לפי סוגות כתיבה, והיצירות נשלחות לשופטות בעילום שם
(ממוספרות בלבד).
הצלחות! -
שלום גרפיקאיתיקרה. אני מבינה שהשאלות שלך הן יותר למטרת סקר ופחות למטרה
מעשית, ולכן לא עניתי לך מיד. זהו נושא רגיש, ובכל אופן אביע את דעתי.
1. האם הייתי מוכנה להעסיק עובדים כאלה? – ברמה עקרונית הייתי מסכימה, כי למה
לא. אבל ברמה המעשית הייתי בודקת טוב טוב טוב טוב טוב האם מדובר באמת בקושי
פיזי בלבד ועד כמה הקוגניציה לא נפגעה בכלל. בדיקה כזו עלולה להיות פוגענית,
ולכן מראש הייתי מעדיפה בכלל לא להיכנס לנושא.
2. במידה ולא היה לעובד/ת הכשרה מתאימה, האם הייתי מוכנה להכשיר אותם? – תלוי
איזה סוג הכשרה. אם מדובר בהכשרה שקשורה לסוג העבודה, אבל יש כבר הכשרה בסיסית
במקצוע, היה אפשרי מבחינתי. הכשרה יותר רצינית – גם לעובד אחר לא הייתי נותנת.
3. האם הייתי רוצה שיהיה ארגון שייתן גב לכזה שילוב? (ליווי ותמיכה למעסיק
ובמקביל לעובד. צו’פרים, הסבר טכני, סדנאות וכו…) – וודאי שארגון כזה יכול
להיות יעיל וטוב הן לעובדים והן למעבידים.
4. אלו קשיים עלולים לצוץ בשילוב כזה? – ציפיה של העובד (או של סביבתו)
שיבואו לקראתו בגלל המוגבלות מול חוסר נכונות שלי כמעסיקה לבוא לקראתו יותר
מאשר לעובדים אחרים. – צורך בפיטורין עניניים שמנותבים לפגיעה אישית על רקע
המוגבלות. – סביבה (משפחה, אבל לא רק) שמתערבת ומנהלת לו את החיים. לא מתחשק
לי לקבל טלפונים למה עשיתי ככה ולמה אני עושה ככה… ופעמים רבות אצל אנשים
מתמודדים זה מצוי יותר מאשר אצל אחרים. בייחוד כשההתמודדות היא בלתי ניתנת
להסתרה.
5. האם לדעתי יש לשילוב הזה פוטנציאל להצליח? – פוטנציאל וודאי יש.
6. מה אחוזי ההצלחה שהייתי נותנת לכאלו עובדים/ות? – תלוי כל מקרה לגופו. (האם
לכל העובדים במשק אפשר לתת אחוזי הצלחה זהים?)
7. במקרה של קליטת כזה עובד/ת: לגבי הנגישות – העסק שלי אינו נגיש, והייתי
מסכימה להשקיע מאמץ וכוחות בגבול מסוים מאד. אמנם, לו היו מענקים וכדו’ והייתי
מרוויחה משהו עסקי – היה יותר על מה לדבר.
8. האם הייתי מוכנה לשלם שכר מלא? (כמובן לאחר השלב של שכר מינימום) – ככל
שהתשלום יצדיק את עצמו, כמובן שכן.
9. יש משהו להוסיף? –
יש לי שאלה: איך בודקים את הקוגנטיביות התקינה? הם מראים לי אבחון? זה לא פוגע?
לגבי הדגשתך לגבי רמת הקוגניציה: העובדה שהם למדו במוסדות רגילים ובכיתות
רגילות – לא אומרת כלום.
זה שהם סיימו בהצלחה את חוק הלימודים – כנ”ל. כי הם סיימו את אותו חוק עם המון
הקלות ועם חוק ההכלה. וההקלות לא מופיעות בשום מקום בו מופיעים הציונים.
לגבי הנ.ב. של הדוגמאות – אני רק שאלה: הרעיונות שנתת דורשים ידע טכני בלבד.
אם מדובר בקוגניציה תקינה לחלוטין, למה לא הצעת מתכנתת נכה?
עוד משהו: הקב”ה נתן לכל אחד את ה”חבילה” שלו. חלק מה”חבילה” של נכות היא קושי
בהשתלבות בשוק העבודה. אמנם, קושי זה מהווה חלק גם מ”חבילות” אחרות… באופן
כללי הייתי חשדנית בכזה מקרה יותר מאשר במקרה של נכות מנטלית. א. כי בנכות
מנטלית מקובל יותר לדרוש לראות תיק רפואי או לדבר עם איש צוות ולבדוק בצורה
מדויקת עד כמה הפגיעה אינה קוגנטיבית. ב. כי יש נכויות פיזיות רבות שהן
נוירולוגיות וכן כוללות פגיעה מסוימת קוגנטיבית, אבל בגלל הפגיעה הפיזית
העיקרית מקובל לומר “היא נכה רק פיזית, מכל הבחינות האחרות היא מאה אחוז”,
והאמירה הזו מתיחסת לציפיות שיש לנו כלפי נכים. כלומר: היא אמנם נכה פיזית,
ואולי גם טווח הציונים שלה נמוך והיא לא מאד מוכשרת, אבל יש גם כאלה “רגילות”
שאינן מתמודדות עם נכות פיזית שהן באותה רמה לימודית שלה. בסדר, גם אותן לא
הייתי מקבלת. אבל פה יש את הנכות הפיזית והכל נהיה הרבה יותר מעורבב…
הצלחות. -
מעטפת – כסות, לבוש עליון, גלימה, אדרת, חלוק, מעיל, מעטה; עלים העוטפים את
התפרחת; שטח פנים, פנים
ותודה למילון שלי 😉
עצה: מילון עברי-עברי או תאזורוס (אוצר המילים הנרדפות) הוא מוצר שימושי ויעיל
לכל עוסקת בכתיבה.
ומאוצר המילים של וורד:
עטיפה, לוט, מסווה, כיסוי, ציפוי, עטיף, מעטה, חיפוי, דוק (צורת מקור).
כריכה, תכריך, עטיפה.
ולמילה “הגנה” המילון שלי נידב:התגוננות, אבטחה, חיפוי, אבטוח, מגננה, הקניית
ביטחון, שמירה, פיקוח, הענקת מחסה -
היו כבר שרשורים שונים בנושא הזה, לא זוכרת מה המסקנה. (שכמובן שונה מאחת
לאחת).
מה שחשוב זה לזכור שזמן וכח שווים לכסף. ולכן לפעמים שווה לשלם למישהי
שתגיש בשבילך גם אם את יכולה לחסוך את העלות באמצעות הגשה עצמית. (אלא אם כן
את ממש אוהבת טופסולוגיה וביוקרטיה). -
היי, חיה, את זריזה מדי.
תאריך ההגשה הוא עד ט”ו בסיון.
ואז היצירות תעבורנה לסינון ראשוני אצל השופטות.
ואז …
יש מה לחכות! -
לפני שנה או שנתיים היתה תכנית שלהם, והיתה אפשרות גם דרך האתר שלהם (היה פתוח
בנטפרי).
התרשמתי שהנקודה העיקרית שלהם זה לקדם עסקים בדיגיטל. (התרשמות אישית שלי,
מתוך כך שנרשמתי ועברתי את כל התהליך. לא קיבלתי מענק 🙂 ) -
תפני למייל שלהן alkoskafe@gmail.com
-
שלום חברות, ותיקות וחדשות.
לאחרונה הצטרפו אלינו חברות, שלא הציגו את עצמן.
מקפיצה את השרשור – ומחכה להכיר את כולן.
-
חברות, תודה לכל אחת ואחת שענתה!
אשמח לתגובות נוספות.
-
נו, מי הבאה בתור לכתוב את המשך הסיפור???
-
אהבתי את “המרחב לחלום, החופש להגשים”. (וכמובן הדו-משמעות משמעותית פה…)
בהצלחה במה שתבחרי! -
מה דעתך על – “ספריית גני איילון – חלומות שמתגשמים”.
או משהו בכיוון של מגשימים חלומות, להגשים חלום…
אולי – “חלום קסום – הגשמה” (צריך עיבוד, אבל הכיוון).
אגב, תספרי בסוף מה יצא!!! 😉 -
מסכימה עם ההערה. “ספר” פחות מתאים פה.
תוכלי לבחור בין “ספרות. קהילה. חזון” לבין – “ספרים. קהילה. חזון”.
אם את הולכת על הקטע של 3 מילים (אישית, לא סובלת את האופנה הזו בסלוגנים),
תוכלי גם לכתוב “ספרים. ילדים. קהילה” – מה דעתך?
מה דעתך על – “מדמיון למציאות יפה יותר”. -
מבחינה לשונית יש לומר “אחד הדברים הוא ההבנה”
-
וואו, דבורה! מהמם! איך שאת משקיעה בקהילה… ואפילו מבטיחה פרס…
אשלח לך בהמשך חומרים שלי למייל שתוכלי להעלות.
באמת המרפ”ד היה קצת רדום…
חברות – תעזרו לדבורה 😉 -
למי ששאלה איך עושים העברת שיחות…
לכי לכל ההגדרות:
[image: image.png]
ותלכי לכרטיסיה “העברה”, ושם תלחצי על “הוספת כתובות להעברה”
[image: image.png]
יפתח לך חלון ובו מקום למלא את כתובת המייל אליה תרצי להעביר (במקרה שלך,
כתובת מייל חדשה)
[image: image.png]
תלחצי על “הבא”, וחלון חדש יפתח לך עם ההודעה הבאה:
[image: image.png]
אם תלחצי על “המשך”, החלון החדש שנפתח יסגר, ותקבלי הודעה כזו:
[image: image.png]
את מאשרת, ומקבלת קוד לכתובת המייל שהזנת (שאליה את רוצה להעביר).
עכשיו את צריכה לסיים את התהליך ויש לך שתי אפשרויות:
1. למלא כאן בשדה המוקף באדום את הקוד שקיבלת. (השדה בתמונה הראשונה, והקוד
בתמונה השניה מוקף באדום).
2. ללחוץ בשיחה שקיבלת על הקישור הארוך. (מוקף בתמונה השניה בכחול).
[image: image.png][image: image.png]
אם את לוחצת על הקישור (מוקף בכחול), נפתחת לך כרטיסיה חדשה, ובה צריך ללחוץ
על אישור:
[image: image.png]
לחצת על אישור? יופי, תקבלי הודעת אישור.
תחזרי למייל שממנו את רוצה להעביר, ותלחצי על “אימות”.
עכשיו יש לך אפשרות לבחור מה לעשות עם השיחות שעוברות:
[image: image.png]
שימי לב לתמונה הנ”ל: כרגע מסומן “ביטול העברה לנמענים”.
תוכלי לבחור להעביר את כל ההודעות, או רק עותק, וגם מה לעשות עם השיחות הללו
במייל המקורי אליו הן הגיעו.
בסוד אני מגלה שיש אפשרות להעביר גם רק חלק מהדואר, ע”י יצירת מסנן. אבל זה
כבר לפעם אחרת…
(דוגמא שימושית – במייל העיקרי שלי יצאתי מרשימות תפוצה שונות, ונרשמתי אליהן
מחדש במייל אחר. כך מסודר לי יותר. הבעיה היתה אצל אלה שלא הצלחתי להצטרף או
לצאת – אז פשוט השתמשתי בהעברת חלק מהשיחות, ע”י המסנן).
אם את עדיין מסתבכת, או שהתמונות לא מספיק ברורות – בשמחה אעזור לך
avodarut@gmail.com
לילה טוב 🙂Attachments:
-
דסי, מסכימה איתך. לדעתי זו יכולה להיות הגדרה מצוינת למה שמותר ולמה שאסור
כאן פורום. -
החפצה-בעילום-שמה כתבה פרק חדש. זירה חדשה; דמויות חדשות. נראה איך אתן ממשיכות מכאן!
הדמות הנסתרת בפרק זה היא רחל – גיבורת סיפורנו, ואלישבע היא דמות חדשה. מיהי? מהיכן נחתה? מה הקשר בינה לבין רחל? נסי לענות לנו על ידי הפרק הבא!
הנסיעה הזאת לחיפה הייתה טעות אחת גדולה.
נכון, אלישבע בקשה כל כך, כמעט התחננה, ולא היו לה תכניות מיוחדות לאותו יום, אז למה לא בעצם?
למה לא? אוהו, זו כבר רשימה של ממש, שהולכת ומתארכת מנסיעה לנסיעה. היא לא אוהבת את הנסיעות האלה, כל כך לא! עולה לאוטובוס, מרגישה כלואה, משתעממת, מסתחררת, מנמנמת, שוב משתעממת, מגיעה מותשת, מתפקדת כמו רובוט שמישהו שכח לכבות, ועד שמצליחה להתאושש, ואולי אפילו טיפה ליהנות – מגיע הזמן לחזור.
כשאלישבע מבקשת – היא לא יכולה לסרב, ולמרות שהספיקה אלף פעמים או יותר להתחרט – כבר לא היה שייך לסגת. אין לה ברירה. היא לא יכולה להפסיק עם הנסיעות האלה לחלוטין.
אבל היום, לכל הדעות, לא היה היום המתאים לטיול כזה.
מנסה להלחם בכעס שמאיים להציף אותה – על עצמה, על אלישבע, על הכל, על כלום. מתאמצת להתמקד בטוב, לשאוב כח מהתודות שהרעיפה עליה,
ומרימה ידיים.
בייאוש, מנסה להרפות. לפחות תעביר את הזמן בשינה, אולי הפעם תגיע ערנית יותר. אולי הפעם תחזור עם טעם טוב יותר…
זה הצליח, כנראה. כי את העצירה הפתאומית – אפילו לא הרגישה, ואת הצעקות והרעש -שמעה כמו מתוך חלום רחוק.
זה לא לקח הרבה זמן. ילד, בחורה, כמה אנשים טובים שמנסים להרגיע, ושוב שקט.
אינסטינקטיבית היא מסובבת את הראש לזירת האירוע, ונעצרת.
-
כן, מתקבל.
בהצלחה, דסי!
וכולן!
