הוראה רכזות וחינוך רות רוט
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
הבינותי, ואני גם מסכימה איתך.
איני כותבת לפי כללים.
ואני בהחלט בעד שתתני לנו תגובות זורמות ומפויטות ויפהפיות כמו שאת יודעת
לכתוב!
אני רוצה להזכיר לך, שהכלל של הנימוקים הגיע אחרי שהיו תגובות רבות מסוג
“וואו, מרגש”.
יודעות מה? יש לי רעיון.
כל תגובה שהיא מקורית וייחודית, גם ללא נימוק, מתקבלת.
מה דעתך, גולדי?
מה דעתכן? -
תגיבי, גולדי.
אבל עם נימוק. כלל אחד יעבור, נכון? 😉
גיטרה, תודה על התגובה המעודדת.
וסתם, לגבי כללים – איך את שומרת הלכה? היא כולה כללים על גבי כללים…
לא מזלזלת ביראת השמים שלך, חלילה וחס, רק מזכירה שיש מטרה בלהתרגל לכללים גם
בדקדוק והבעה 😉
אתן עושות את השרשור מעניין!
נימוק: ככה יש לי מה לקרוא 😉 -
רעות, את כותבת ממש ”חזק”, גם אם המתמטיקה לא הצד החזק שלך… את הבעיה
שהצעת אציג אולי בשיעור מתמטיקה של ערב פורים (אם נלמד אז על בעיות תנועה ואם
אני אזכור ;))
התבניות היו לטובת אלה שכן אוהבות תבניות וכללים (לא את, לא את…)
חשוב לי יותר מה שקרוי “רוח הדברים” ולכן אני מסבירה את השיקולים שלי בהצבת
הכללים, ובהחלט שחריגה פה ושם (במיוחד של אחת שמנמקת מובן ומחוייך כמוך)
מתקבלת. אבל לא יותר מדי…
את המינון משאירה לשיקולך. סומכת עלייך 😉
ועל כולן פה 😉 -
דבורה, שאלות נוספות על תגובות המורות צריך להגיב כאן או בשרשור של השאלות?
ולשאלתי:
מילא, תנו שיעורי בית.
תנו הרבה שיעורי בית.
תנו אפילו המון.
אבל תנו לילדות להסתדר עם זה לבד!
למה אלה שיעורי בית להורים?
לא מדברת על לימוד קריאה. ברור שזה דבר שחובה לעשות ביחד, כי צריך שמבוגר ישמע
שהילד קורא נכון.
אבל כל דבר אחר – למה יש שיעורי בית קשים שהילדים אינם מסוגלים להתמודד איתם
לבד? -
ורחל, את כותבת יפה. אהבתי את המילים “הגבוהות” שהוא תוקע בלי קשר, כמו הרבה
ילדים קטנים… הוסיף לאותנטיות.
לדוגמא: בלי נדר אני אהיה בן 6… וכדו’. -
בתאל, את זה אני מרשה לכתוב בלי נימוק – כי הנימוק לזה שזה חמוד זה שזה
מצחיק…
ואגב, ממש צחקתי. אז אולי אני אעביר את מה שכתבת לקטעי הומור 😉
(נ.ב. אני בדיוק מתכננת לפתוח דיון של הוראות איך לנמק) -
חדש: שני שרשורים עם הכותרת “הומור”.
הראשון – הומור || קריאה מהנה – מיועד להעלאת קטעי הומור שכתבת ותרצי/תסכימי לשתף אותנו…
השני – הומור || תגובות – מיועד לתגובות על הקטעים.
המטרה היא לסדר את העלאת החומרים… במקום לפתוח דיון על כל קטע, תפתחי רק כותרת – באותיות מודגשות ואת הקטע עצמו.
-
הקדמה קצרה:
רחלי, שכנה של הוריי, הבטיחה לי שאת הבת הבכורה שלה היא תשלח ללמוד תפירה. זה היה אחרי פעם נוספת שהיא נפרדה מסכום נכבד של כסף. הסכום הזה התחבר לארנק שלי, אבל כבר מזמן אין לו זכר.
אי-אז, בנערותי, רכונה על מכונת התפירה – כתבתי את הקטע הבא.
(ולכל הדואגות: הוא לא קרה באמת. רק כמעט).
התיקונים של הסנדלר
כשיודעים לתפור, החיים קלים הרבה יותר, בנוסף לכסף הרב שנחסך. אפשר גם להרוויח… כן, אני עושה שרות תיקונים. רוצים? בואו. אבל חכו, אחרי החג. עכשיו אני פשוט עמוסה!
לפני שבועיים תליתי מודעות, וההצפה החלה. שקיות, שקיות, אשפתונים… ת-י-ק-ו-נ-י-ם-! מכפלות ורוכסנים, הצרות והרחבות, הוספת גומיות ותיקון קרעים. הכל-בכל-מכל-כל. מכנסיים וחצאיות, חלוקים, חולצות, שמלות. הכל-בכל-מכל-כל. ממש כלבו.
בין כל ההרים, ניצב לו הר של הבגדים של המשפחה שלי. נכון שהסנדלר הולך יחף, אבל לא האחים והאחיות שלו.
היתה גם הגבעה של הבגדים שלי, אלה שחצי שנה אני הולכת עם סיכות בטחון, כי תמיד כשאני פותחת מכונה הם בכביסה, או עלי, או עמוק בארון, או שאין לי זמן גם אליהם… וגם הבגד הלא גמור, שאמור להיות גמור לכבוד החג.
אז לבגד מצאתי זמן בין כל התיקונים, אבל לבגדים הקרועים שלי…
החג התקרב, ויום לפני בדיקת חמץ ארזתי את המכונה בהודעה חגיגית: המכונה מושבתת למנוחת עולמים של שבוע! היא כבר קצת זקנה, המכונה, ומקרטעת, ולא יזיק להעביר אותה איזשהו תיקון. אבל עד אז, סוחבים. לפחות שתנוח, אחרי שהיא (ואני, כמובן) עבדה נון-סטופ במשך שבועיים, מראש חודש.
זהו. הלכתי לישון. ליד המכונה עוד שתי שקיות של לקוחות (אוהו, לקוחות, איזו מילה יפה!) שעדיין לא לקחו חזרה את בגדיהם, עוד רשימה של חובות, ו… מכונה אחת סגורה, עם מכסה מלוכלך (לא הספקתי לנקות).
בבקר, אחרי שכל ההרים נעלמו, גיליתי גבעה קטנה. היתה שם חצאית עם מכפלת מסיכות בטחון, חולצה עם כפתור שנפל ולכן היא בארון כבר חצי שנה, כמה גרביים שצריך לתקן את החורים הקטנים (את אלה עם החורים הגדולים כבר זרקתי), ו….
ובבקר של היום של בדיקת חמץ, שוב הוסר המכסה (המלוכלך. לפחות אבק וחוטים אינם חמץ), הושחל החוט, ורגלי לחצה על הדוושה.
אלה היו הבגדים של הסנדלר.
נ.ב. בסוף היה לי עם מה ללכת בחג, אל דאגה. וחוץ מזה, שאפשר להמשיך ללכת עם מכפלת מסיכות בטחון, כמו שהצלחתי ללכת חצי שנה – אפשר גם עוד חצי. באמת!
-
פנינה, תודה על השירות (:
דינה, לגבי שאלתך –
* יש את הנושא של התמחור.
* יש את הענין של העלאת חומרים לפני פרסומם, וזה שונה מסתם פידבקים ועצה
וכדו’… כי מדובר פה בחומרים שעתידים להתפרסם וצריך-
א’ ביקורת מקצועית (אמנם יש כמובן מבקרות מקצועיות שאינן עוסקות בתחום, אבל יש
הבדל בין אחת שעוסקת בפועל בכתיבה או עריכה לאחת שלא מפרסמת חומרים ויודעת
פחות מה אוהבות העורכות וכדו’)
ב’ חיסיון (אמנם כולן יכולות לשמור על חיסיון, אבל מקובל יותר להתייעץ עם
קולגות מאשר עם כאלה מתחום אחר, מסכימה איתי?)
כמו כן, מפנה אותך לדיון בקהילת העצמאיות שכותרתו סופרות, עורכות, מתרגמות
ועוד מתעסקות במילים וכו’
עלו בו נושאים רבים שרלוונטיים לקהילת כותבות סגורה.
מעתיקה לך משם תגובות שונות:
העורכת פסלה לי את הסיפור כי… מה אפשר לעשות איתו? מרגישה שהסיפור לא ממצה את
עצמו, שאני לא מצליחה להעביר את ההרגשה. איך עושים את זה נכון? מחפשת מרואיין
בנושא… זקוקה למידע על… לצורך כתבה/ סיפור מה אתן אומרות על הכתבה המצורפת?
צריך להוסיף עוד איש מקצוע? איזה? התמודדויות מול עורכות/ מערכות עיתונים
שיתופים של תוצרים טרום פרסום בבמה ציבורית לצורך חוו”ד סיעור מוחות בנושאים
מסוימים , איך/ בכמה לתמחר? האם להוסיף תוספת לדחיפות? מתי זה מוצדק? האם
הבטוי “—–” מקורו מפסוק וכו’? “רק” רוצים שיר/ברכה וכו’. איפה הקו בין עסק
לחסד? איזה מילה מביעה —? תוכנות/ מילונים/ אתרים שהם כלי עזר לכתיבה שאלות
טכניות בוורד/ אופיס וכו’ מה הפירוש של המילה/ בטוי — בעברית/ אנגלית חיפוש
בעלת מקצוע (סופרת צריכה עורכת, כותבת שיווקית צריכה מתרגמת וכו’) שאלות לגבי
איזה עיתונים/ הוצאות לאור מתעסקים בנושאים מסויימים
מקווה שעניתי לך!
ואם יש שאלות נוספות, אשמח לכל תגובה! -
תודה על השאלה פנינה
קודם כל את יכולה לכתוב…
תנסי לענות על האתגר יותר מפעם אחת 😉
לגבי שאלתך-
כרגע אני לא מעלה עד לאחר הפסח. וכנראה שהתדירות הקבועה תהיה פעם בחודש. -
כתיבה שיווקית היא עולם שלם. (וגם ”כתיבת מיילים שיווקיים”…)
יש כתיבת תוכן לאתרים / דפי נחיתה וכדו’. יש כתבות פרסומיות, ועוד…
אם ‘שמת עין’ על מקום בו את רוצה ללמוד, תוכלי לברר אצלם לגבי סיכויי השמה
וסיוע בהשמה.
על ליבי שני שמעת? עלי היא עשתה רושם מקצועי מאד, וכפי הידוע לי יש לה קורס
המיועד לכותבות השיווקיות של הדור הבא, ואני חושבת שהיא מסייעת גם בהשמה.
הצלחות! -
חברות, מתזכרת: כאן המקום לתגובות על שירים שהועלו לשרשור “שירים || קריאה מהנה”.
למען הסדר הטוב, אנא העלינה את התגובות לכאן! ורשומנה לאיזה שיר הכוונה (כותרת בלבד)
-
עזרת מאד, אהובה! תודה!
גם אני נטיתי לומר “במעין” (גם בלי כל ההסברים היפים והמלומדים שלך 🙂 את
מלמדת ספרות או גם לשון?)
טוב לדעת שהאקדמיה מסכימה לדעתי… (למה, יש המון דברים שהם התירו בלי רשותי,
וקלקלו לי את השפה 🙁 ) -
תודה, נעמה, אבל זה כבר לא רלוונטי, העורך הלשוני הקבוע בודק כעת את כל
האפשרויות שהצענו, ונראה עם מי יסגור בסוף.
הצלחות! -
בכמה מילים מדובר?
האם למדת את התחום?
תמחור אמור להתחשב במקצועיות (=למדת? כישרון טבעי? + ניסיון), באורך הטקסט
הסופי, ואם את קובעת את המחיר, תתחשבי כמובן במשך הזמן שאורך לך לבצע את
המשימה… -
תודה!
-
אבקש לדייק:
מדובר במילים בלבד?
שיר המותאם ללחן?
פלייבק מוכן כולל הכל? -
כן, בהחלט יש! מרים דויטשר
[image: image.png]Attachments:
-
שלום רחל,
בתוך קהילת כתיבה ספרותית יש “תתי קהילות”. כשתיכנסי לשם, תראי את הקהילה
הסגורה. לחצי על כפתור “בקשי גישה”.
הצלחות! -
חני, קיבלתי בקשת גישה ממך, אך עדיין לא טיפלתי בה (לא דחיתי ולא אישרתי).
תוכלי לכתוב לי בפרטי או למייל avodarut@gmail.com את התשובה לשלש שאלות
הכניסה (1. מה הקשר שלך לתחום הכתיבה? 2. מה את חושבת לתרום לקבוצה? 3. כיצד
את חושבת להיתרם מהקבוצה?)
הצלחות! -
חברות, מתזכרת: תגובות על השירים – נא להגיב בדיון שונה, שכותרתו שירים || תגובות.
דיון זה מיועד לשירים בלבד! כדי ליהנות מרצף קריאה.
אינני מתנדבת להעביר את התגובות לשרשור המתאים (זה פשוט קצת מסובך 🙁 ), לכן אני מוחקת אותן מכאן.
הסדר הטוב הוא בשביל כולנו – עזורנה לי לשמור עליו!
תגובות רק בשרשור המתאים לכך. תגובות שתופענה כאן – תמחקנה.
כמו כן, על התגובות להיות מנומקות. במקום תגובה ללא נימוק, סמני לייק.
תודה על שיתוף הפעולה!
-
שיעור ספרות או לשון / תחביר / דקדוק?
אני מלמדת גם ביולוגיה, מתמטיקה, אנגלית.
מקווה שלא שכחתי כלום 🙂
תכל’ס, נימקתי והסברתי את עצמי.
על מה את חולקת? אשמח לתגובה! (מנומקת ;)) -
מחמאות עם תוכן
מחמאות כמו “את הסופרת של הדור הבא” הן בנאליות ונדושות מדי. לא נותנות שום
דבר, חוץ מאשר פרגון (זוכרות את הלייק? הוא מפרגן מצוין!), ומילים שאת לא באמת
עומדת מאחוריהן. (אלא אם כן את עורכת עיתון ומתכננת לבקש חומרים מאותה כותבת).
מחמאות עם תוכן אלה מחמאות מדויקות.
מנחים חינוכיים לסוגיהם ממליצים לשבח את העושה ולא את המעשה וכו’… לא נכנסת
לזה. אני רוצה מחמאות מדויקות או עקיפות.
דוגמאות למחמאות:
“מחכה לקרוא עוד חומרים שתפרסמי”. (כמובן, לא לכתוב את זה לכל אחת, כי זה גורם
לאבד את כל האפקט. והרי כל המטרה בכללים המרגיזים הללו היא השגת אפקט מסוים,
הלא כן?)
“את יודעת לכתוב הומור ברמה”.
“זה לא השיר הראשון שאת מפרסמת, וכל השירים שלך מוצלחים”.
חלק משמעותי באפקט של המחמאות הוא המינון.
אז בלי הרבה מלח ופלפל, בסדר? רק קורט 😉 -
תגובות מנומקות
באופן עקרוני, הרעיון הוא לא “לומר לי” שנהנית, אלא “להסביר לי” שנהנית. אם
אתן בקהילת הכתיבה הספרותית, אתן אמורות להבין 😉
קצת כללים מעשיים:
* כתיבה בגוף ראשון אמינה יותר משימוש בגוף שלישי, מומלץ להשתמש בה.
דוגמא לתגובה על קטע הומור: “ממש צחקתי” (ולא: ממש מצחיק).
דוגמא לתגובה על שיר: “התרגשתי, הצלחת לגעת לי עמוק בלב”. (ולא: מרגש. נוגע
בלב).
* דיוק מעלה את הרמה. ולכן:
התרגשת / התפעלת – מצאי מילה אחרת שתבטא רגש מדויק (כמו: תקוה. געגוע. רצון.
כמיהה. כיסופין. אהבה. שנאה. בעירה פנימית. ועוד כיד הדמיון והמקלדת הטובה
עליכן).
אם יש מילה או משפט שאהבת במיוחד – צטטי אותו.
אם היה ביצירה משהו ייחודי – צייני אותו. (כמו: משלב, חרוזים, תוכן – נושא,
צורת מבט, זוית הסתכלות… וכו’).
* כל תוספת לתגובה מעבר למילים נדושות ובנאליות, נחשבת כנימוק -
נימוק, סיבה, תירוץ…
מה ההבדל ביניהם?
למה אני דורשת את הנימוקים?
והכי חשוב – איך מצליחים לעמוד בכללים הנוראיים של המורה? (:) למה מורה? אפשר
לשאול את בתאל בשרשור הומור || תגובות 😉 )
אענה על ראשון ראשון:
1. ההבדל בין נימוק-לסיבה-לתירוץ.
ובכן, המילון שלי מביא למילה ”נימוק” את ההגדרה הבאה: טיעון, ארגומנט, הסבר,
סיבה, טעם, הנמקה, טענה, ראיה, הוכחה, תירוץ. סוף ציטוט.
המילון הזה משמש אותי הרבה, ועל אף הבעיתיות שבהגדרות שלו אני מכירה לו טובה.
אי לכך אני לוקחת את דעתו שנימוק=סיבה=תירוץ, ולכן כל תגובה שבצידה טיעון /
הסבר / סיבה = היא תגובה מנומקת.
2. דרישת הנימוקים הגיעה במטרה אחת: שמירה על רמה.
ערכו של מוצר נמדד לפי ביקוש והיצע. באוספים של ילדים (וגם בשל מבוגרים) יש
פריטים “פושטים” ויש “יוקרים” (י’ עם חולם, ק’ עם סגול, במלעיל).
ככל שהפריט נדיר יותר, הוא יקר יותר.
ככל שתהיינה פחות תגובות, הן תהיינה יקרות יותר.
ואני לא מתכוונת שתפסקנה להגיב… אלא שלא תהיינה תגובות רבות שחוזרות על
עצמן, כי אז הן מאבדות את ערכן.
הנה דוגמא לתגובות ‘פושטיות’:
סיימת ספר, ואז את מתמתחת ואומרת “וואו, איזה יופי”.
מה יופי?
יופי.
יופי שיופי. אבל איך אדע אם שווה גם לי לקרוא את ה”יופי” הזה?
מילים סתמיות כמו – “מרגש” “וואו” “יופי” וכדו’, הן בעצם כמו לייק. מצא חן
בעינייך? תלייקי. את לא חייבת לכתוב “וואו, התלהבתי”.
דבר בעייתי נוסף הוא מחמאות ריקות מתוכן, כמו: “את ממש הסופרת של הדור הבא!”
“איך שאת מוכשרת!” “מדהים!”
3. אז מה כן… – – –
בתגובה הבאה שלי אכניס תבניות לתגובות מנומקות, ואתן כמה כללים מעשיים.
