הוראה רכזות וחינוך רות רוט
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
חיה – עני יחולא לאזור לח, עם טדאי לשפור הד ערבא הסרא.
שרה, כל מילה פנינה.
אגב, יש פתרון פשוט מאוד לקריעה הזו: מוצאים חברים שגם הם מתקנים אנשים
דקדוקית.
(עוד יותר טוב: מתגברים על הרצון, וכך יש חברים.
ומוצאים עוד חברים, כדי לדבר איתם על השגיאות של החברים הראשונים.
נכון פתרון מושלם?) -
את צודקת בכל מילה!
ואני מאוד אוטודידקטית, ואוהבת ללמוד ולקרוא,
אבל לפעמים נגמר מה…
אשמח לעוד המלצות על ספרים טובים בז’אנר. -
אני חושבת שדווקא שגיאות הקלדה הרבה פחות נסלחות. כי כותבת אמורה לעבור על
החומר שלה (בעצמה!) כלומר, תלוי באיזו כמות השגיאות ביחס לכמות הכתובה.
לגבי שגיאות כתיב – הן דווקא נסלחות בכתב-יד-מקור (גם אם הוא מוקלד), אני
חושבת שתחום הכתיבה לא חייב להיות שמור לכאלה שפרופיל הלמידה שלהן מעולה, וגם
דיסלקטיות יכולות להיות כותבות מצויינות.
רק מה, הן חייבות – מוכרחות – ממש -!!! להעביר את כתב היד לביקורת לפני פרסום
או העלאה לפורום.
ולכן בפורום, לדעתי, שניהם אמורים להיות מחוץ לתחום. (שוב, תלוי באיזו רמה).
ולגבי שגיאות הפיסוק – גם לי הן צורמות ומפריעות. הייתי אומרת שכמו שכותבת עם
לקות למידה של שגיאות כתיב צריכה להעביר הגהה לפני פרסום, כך מי שלא יודעת את
הכללים הבסיסיים של הפיסוק צריכה להעביר הגהת פיסוק לפני.
אבל את הקטעים הסופר-ביקורתיים שלי אני מעדיפה לשמור לעצמי 😉 -
מרים, דבורי רנד שווה כל מילה שהיא מלמדת, השאלה למי מיועד הספר שעליו דיברו.
האם הוא מיועד לכאלה שכבר יש להן את הבסיס הגדול, והוא מתמקד ב”פרטים הקטנים”
של השבחת הכתיבה, או שהוא “מדריך למתחילות”.
לפי המחיר, הוא ממש לא בגדר ‘מדריך למתחילות’…
לא ראיתי על מה בדיוק מדבר הספר, אבל בכל מקרה אני מבינה שמטרתו השבחת הכתיבה
ולא קורס כתיבה יסודי מהשורש.
תהילה, ראית אותו כבר? או את תוכן העניינים, או משהו, להתרשמות יותר מעמיקה?
ממש אשמח שתפרטי לנו קצת יותר!
ובכל מקרה, אני מאמינה שאחרי שתהיינה כמה שתקראנה אותו, כבר נוכל לעשות לו
פרסומת יותר מדוייקת 🙂 ולדעת בדיוק מה הוא ומי הוא. -
תהילה ב, גם אני תופסת תור!
-
המחיר – נכון,
אבל אצלי בבית לכל ספר יש גם מחיר של אחסון,
ולכן מה שאני לא -חייבת- או רוצה מאד מאד מאד מאד – לא קונים.
נראה לי כבר שנתיים לא קניתי שום ספר, משום סוג. (חוץ מספרי לימוד לבן שלי) -
מכירות את “יש לך את זה”? התלבטתי פעם אם לקנות, בסוף…
אם יש ממליצות וזה נראה לכן שווה, אז אולי כן אנצל עכשיו את חודש הספר (אם הוא
עדיין לא נגמר…) -
אלה שעובדות בהקלדה – אם יש כאן כאלה שמקלידות גם בשפות אחרות
ואם יש כאלה שמתמללות
והכי הכי: אם יש כאלה שמתמללות בשפות אחרות
אשמח מאוד שתרשומנה את עצמכן כאן או תכתובנה לי באישי כתובת מייל או לכתוב לי
למייל avodarut בג’ימייל
לפעמים אני נתקלת בשאלות מהסוג – האם את מתמללת גם באנגלית?
וכדו’
אמנם לא לעיתים קרובות, אבל אני יכולה להפיץ לעוד כאלה שעוסקות בתחום ומחפשות
לפעמים גיבוי. -
תוכנות אופיס מעניין אותך?
-
מרים, את ממש מוכשרת. כל פעם מחדש אני נהנית, בעיקר מהצורה, כי היא כל כך
מרשימה – שכדי לשים לב לתוכן, אני צריכה לקרוא פעם שנייה…
מושלם! -
אי אפשר לומר שזה לא ייקרא שיר, כי זה כן 🙂 יש חזרתיות, מקצב וכו’. לא קוראת
סדיר את הטורים של אפרת, אבל אני חושבת שהיא כותבת בסגנון מאוד שונה, בלי
חזרתיות ובלי קישוטי לשון. יש כותבי טורים אחרים שהסגנון הזה מתאים להם.
(כאן
דנו,
בין השאר, בשאלה “מהו שיר”)
ואני בהחלט מסכימה שחריזה מוסיפה סוג של עומק ו”כובד” לכתיבה.
מה שמפריע לי זה משהו אחר: או חריזה – אבל מושלמת, או בלי חריזה בכלל. פשוט
כשיש חריזה בסגנון של “גדולה” ו”קטנה”, כל ה”פיוזים” שלי קופצים…
כמו שנאמר (איני זוכרת אם זה היה האבן-עזרא או מישהו אחר): לא תחרוז בשור
וחמור. וההמשך ידוע…
אני מוסיפה, שאם השור לא ילך למישור ולחמור אין מה לעשות בארץ המור, אז עדיף
לחרוז פר וחמור, שור ואתון. -
אוי, מרים, אני אוהבת את התגובות שלך! קצר ולענין.
לגבי הצורה – החזרתיות וודאי מוסיפה, והשיר מצוין גם בלי החריזה, אבל לכל אחד
יש את ה”באגים” שלו, וחריזה משובחת זה אחד מאלה שלי…
אני חושבת שעדיף בלי חריזה בכלל מאשר חריזה לא משובחת. אבל זה ענין של טעם… -
יפי, השיר מקסים והתוכן מובע בצורה קולחת, ברורה ומעוררת מחשבה.
אמנם, קצת הפריעה לי שגיאת לשון שחזרה על עצמה לכל האורך: יש לומר כש ולא ש, במקרה הזה.
אני חושבת שאם תוסיפי כ’ בתחילת כל שורה זה יהיה הרבה יותר מושלם…
כמו כן, מפריעים לי חרוזים לא משובחים, ויש כן חרוזים משובחים פה ושם, אני חושבת שאם תדאגי שבכל בית (לפחות ברוב הבתים) יהיה חרוז אחד (לפחות) מושלם – זה “יקפיץ” את השיר בכמה רמות.דוגמא לבית הראשון לאחר שינויים:
כשאני מגיעה למגירה העליונה בשידה
כשמפסיקים להרחיק אותי משיחות של מבוגרים.
כשמחמיאים לאמא שהקטנה שלה כבר בחורה
כשאני מדברת – מתקבלים הדברים.(אפשר גם בחרוז הראשון בבית הזה – לשנות את סדר המילים ולשכתב את השורות, כך ש”עליונה” יתחרז עם “קטנה”.)
תצליחי!!!
-
מרים, הסיפור מרתק! נהניתי מאוד לקרוא! כתוב בצורה שנונה, זורמת, ניסוחים
מגוונים ולא קלישאתיים, על אף הקלישאתיות בחלק מהאמירות (לדוגמא, האפיון של
הזוג הצעיר…)
לשאלותייך: א. זה תקין לחלוטין כל עוד זה זורם עם הקריאה. וזה זורם. לולא היית
אומרת, לא הייתי שמה לב.
ב. סיפור חייב שיהיה לו התחלה, אמצע וסוף, כשהאמצע מוביל אותנו מההתחלה לסוף.
ליתר דיוק, לא האמצע מוביל – אלא הסופרת. ולכן היא חייבת לתכנן את מה שיוביל,
ולא לתת לעניינים “לזרום”.
ככלל, דברים שקרו באמת – והם מעניינים – הם בדרך כלל סיפוריים, או בכל אופן
כאלה שאפשר לכתוב אותם כך. למעשה, כל אנקדוטה יכולה להפוך למיני-סיפור. בואי
תראי מה היה במקרה שלכם:
התחלה: שאננות של בני זוג מלכותיים, שהובילה להפסד האוטובוס.
אמצע/מאורע מכונן/טוויסט: המרדף אחר האוטובוס בתוך רחובות בני ברק.
שיא: העליה לאוטובוס לצפת.
סוף: ישיבה נינוחה תוך כדי הבנה עד כמה כל המאורע היה מיותר לחלוטין ויכל
להיחסך עם קצת תכנון…
מה המסר? לכל סיפור יש מסר, אחרת לא היינו מספרים אותו. אבל מסר לא חייב להיות
רוחני. המסר הוא “האמירה” של הסיפור, ובמקרה הזה – “תראו מה קורה לזוג צעיר”.
זה הרי מקרה סטנדרטי לחלוטין, כל זו”צית לשעבר יכולה לספר על מקרים כאלה
ואחרים שקרו.
למעשה, ברור שהאמירה האמיתית היא שהכל משמים, אבל היא כבר אמורה להיות חבויה,
והיא גם לא חייבת להיות רשמית מבחינת הכותבת. כאשר הכותבת מלאת תוכן רוחני
בעצמה, כל אמירה שלה – גם גשמית וסתמית לחלוטין – תוביל בסופו של דבר ליעד טוב
יותר מבחינת תובנות רוחניות. -
לי יש את זה מאחים שלי, לא יודעת של איזה כיתה, וגם לא יודעת באיזה בי”ס
לומדים את זה. תנסי… -
יש את זה בספר היסטוריה “קורות הדורות”, חלק “ראשונים”, עמ’ 16
הוא מביא את זה בשם הראב”ד ב’סדר הקבלה’, אולי תעשי חיפוש באוצר החכמה או
משהו בסגנון. -
ליאל, השיר מקסים.
אבל, חברות, אני מתזכרת שוב את הכללים לתגובות על יצירות: יש להתייחס לתוכן ולא לרקע או לגורמים שהובילו לכתוב אותו!
בבקשה, תעזורנה לי לשמור על פורום מקצועי, ועל תגובות מקצועיות לשיתופים.תודה 🙂
-
טובה, תפרטי לאיזה סוג של תגובות את מתכוונת?
-
טובה יקרה, ספרי שירה הם ז’אנר מסוים מאוד, ולא לחינם אין הרבה כאלה. היתכנות
כלכלית לספרי שירה היא מזערית עד לא קיימת. (כמה כאלה את מכירה? ומתוך מה שאת
מכירה, בכמה עותקים שלהם פגשת?)
אופציה ריאלית יותר, לדעתי, היא להוציא את כזה כ”אסופה” בכמות מצומצמת ולנסות
למכור למעגלים הקרובים.
לגבי שיווק, יש מעשיה ידועה, על מוכר כובעים, שלא רצה למכור את הסחורה בעיר בה
האנשים הלכו ללא כובעים, אלא דווקא בעיר בה לכל אחד היה כובע. אני חושבת
שההקבלה מובנת…
אסתי שטרסר, איזה ספר את הולכת להוציא? סיקרנת אותי!
ובאופן כללי, מסכימה עם כל מילה של תמי. -
היי, רבקי יקרה, זה פרסום, וב’קדם’ אסור לפרסם ללא אישור מראש / פרסום ממומן.
אם את רוצה להמליץ על ספר, כתבי את שמו ואת שם המחברת, את ההתרשמות שלך, ובאלו
חנויות ניתן להשיג אותו.
אם הוא בהפצה פרטית בלבד – לא תוכלי לתת פרטים.
בהצלחה! -
חברות, אם השרשור ימשיך בכיוון הזה – הוא ייחסם.
ביקורת ספרות (ובעיקר סופרות) היא דבר עדין מאוד, ויש להיזהר.
אם יש למישהי ספר מסוים או סידרת ספרים שהיא היתה רוצה שנדון בהם, יכולה לפנות
אליי באישי או במייל. אם יהיה ביקוש למדור של ביקורת ספרות, אתייעץ איך לעשות
את זה בצורה מקצועית וחלקה מבחינה הלכתית. -
רות מבט, אין מצב שהייתי מאשרת סיפור שבא לקרוא תיגר על יסודות חיוניים כל כך.
בפרק שעלה, ספציפית, מתוארת ההרגשה של איתי, ורק מהזווית שלו, שחלק מהסבל שלו
נוצר בגלל ההתנזרות מהטכנולוגיה. -
תהילה, מצטרפת לכל מילה מחמיאה.
תמר פ’, אני מאוד אהבתי את החלק הזה שמשאיר מקום לדמיון של הקורא. בעצם הסיפור
נגמר בסוף פרק 72, ופרק 73 זה סוג של אפילוג. מה שקרה בין לבין – צריך לדמיין.
ואם קשה לך עם הסוף הסופי, אז ספויילר: יום אחד (אין הבטחה מתי, אבל אני
אופטימית) תהילה תכתוב לזה חלק ב’. -
ברור שקראתי, מה חשבתן?
אני כבר מזמן לא עמדתי בסקרנות ודרשתי מתהילה (פריבילגיות של מנהלות…) לקרוא
את הסוף.
אמנם מאז היא שינתה אותו כמה פעמים, אבל עדיין – – –
נראה לי נישאר עם שמונה וחצי. סופית. -
אסתי, איזה ספר את הולכת להוציא? סיקרנת אותי!
ואם אין לך קהל יעד מוגדר שבטוח יקנה בצורה שתכסה עלויות, עדיף לכאורה דרך הו”ל. כמו שתמי הגיבה, עבודה בשיווק זו עבודה לכל דבר. (אפשר גם לשלם למשווקת, השאלה אם זה משתלם…)
