הוראה רכזות וחינוך רות רוט
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
מעלה שיר ישן נושן. פתוח לביקורת!!! מכל הסוגים!!! (גם הורסת).
זהו שיר עם חרוזים, כי אני כן אוהבת חריזה בשירים.
מוזמנות לנתח, וגם מי שמכירה אותי – לא להיות משוחדת. מצפה לביקורת אמיתית.
(וקל וחומר מי שלא מכירה אותי, וחושבת שאני אומרת את זה רק מן השפה ולחוץ ;)).
נ.ב. *כמובן, כמו כל היצירות שמתפרסמות / התפרסמו / תתפרסמנה כאן בפורום סגור
או פתוח – חלות על שיר זה כל זכויות היוצרים.**בועות סבון*
*הם ריחפו, מאושרים,*
*ילדים מפרפרים*
*וביד מתנה עטופה*
*זוהרת, נוצצת, יפה.*
*-בועות סבון-.*
*הן עפו, פרחו*
*גם קרצו וחייכו*
*נצצו, נצנצו*
*באלפי רסיסים זוהרים.*
*ועוד בועה,*
*ועוד אלף, ומאה,*
*עפו, ריחפו*
*רפרפו*
*כמו פרפרים מאושרים.**בום.*
*הן עפו, פרחו*
*והילדים בכו.*
*הן נצצו ונצנצו*
*חייכו וקרצו*
*ולבסוף -התנפצו*
*וכל החלומות הנוצצים עמן.*
*ועוד בועה,*
*ועוד אלף, ומאה*
*עפו, פרחו*
*נעלמו והלכו.*
*ונשאר רק כתם רטוב, לסימן.* -
תודה על התגובות, מירי ורחל.
אכן, שיר הוא אמירה של הנפש ואפשר לדון בו ולנתח אותו.
הבעיה בתחום השירה היא, שיש הרבה כאלה שאוהבות לכתוב (ובטוחות שהן כותבות
מ-ו-ש-ל-ם),
והרוב שונאות לקרוא (כי רבים מהשירים אכן רדודים, או לפחות לא מספיק עמוקים).
כך בכל אופן, בעיתונים לבנות הנעורים (עיתוני סמינר וכדו’).
מורות לספרות – מזמינה אתכן להגיב לדיון!
כותבות שלא פוחדות מביקורת – מוזמנות להעלות לכאן שיר שלהן, ולדון בו! -
אני לא יודעת איך אורית מלמדת (אם כי אני יודעת שהיא מלמדת מדהים ושמרוצים
ממנה מאד!).
אני חושבת שההבדל העיקרי בין סיפור ארוך לסיפור קצר הוא בבניה ובתכנון, ולא
בכתיבה עצמה… הנה שתי דוגמאות:
א. בסיפור קצר יש לך התרחשות אחת עיקרית. בסיפור ארוך יש לך יותר. וכמובן שגם
התרחשויות המשנה הן יותר.
ב. כמות הדמויות – וממילא הבניה האמיתית שלהן.
דוגמא מעשית קטנה: בתכנון סיפור קצר אני רושמת מאפיינים עיקריים של הדמות.
בבניית סיפור ארוך אני רושמת גם מראה חיצוני, מקום מגורים, מצבים משפחתיים
ועוד (כמובן – רק של הדמויות העיקריות). בסיפור ארוך זה קריטי, בשביל
האותנטיות. -
אז איזה סגנון זה כן?
לו היה כבר פורום סגור היית מעלה את הסיפור וזהו… (לי, לדוג’, יש סיפור
שפשוט מחכה לזה, כדי להתייעץ איפה מתאים לפרסם).
בינתיים תנסי לתת פרטים מדויקים ככל האפשר במסגרת זו… ואז ננסה לייעץ לך מהי
הבמה בה הוא מתאים לפרסום. -
אז למה שלא תיפני אל מקום שכבר פירסמת ותציעי את הסיפור שבמגירה?
-
אתגר מושלם, מירי!
אבל מוכרחים להגביל בכמות מילים…
לכמה את מגבילה? -
עם מי את עובדת בד”כ?
ז”א – יש איזו עורכת שכבר מכירה אותך ופירסמת אצלה חומרים? -
חברות וקולגות, שמנה לב: מהי כתיבה ספרותית?
בעצם, מהי בכלל כתיבה?
יש כאלה ש”אוהבות לכתוב” יש כאלה ש”יודעות לכתוב”, יש כל מיני…
וכל סוגי הכתיבה שהוזכרו ע”י רבקה, הן נישות מצוינות (ויש עוד).
כמו לכל עסק בימינו – גם לכותבת עצמאית או פרילנסרית (ואפילו שכירה) – הבידול
הוא חובה!
יש כאלה שמצוינות בכתיבת כתבות, ויש כאלה שהכתבות שלהן ממש מחרידות – אבל
השירים מלאי תוכן ומזמינים לקרוא.
יש… ויש…
לכן: שבי עם עצמך. מה את אוהבת לכתוב? מה את רוצה לכתוב? *מה אחרים אומרים על
הכתיבה שלך*? – ו”לכי” על זה.
*כתיבה אומנותית*: תכתבי הרבה “למגירה”, אבל בתוך תיקיה של – “יום אחד אולי
יתפרסם”. (יש הבדל בין מה שאת כותבת רק למגירה לבין מה שאת רוצה לפרסם). תספרי
לכל אלה שאת מכירה מהתחום (או מתחום נושק) שאת רוצה לפרסם, תוכלי לפנות
למערכות של מגזינים – יש היום מגזינים רבים הנשלחים במייל ויש הסכם של פרסום
תמורת חשיפה. מכירה את “נאום המעליות”? מומלץ להתאמן גם עליו. (לא מכירה?
תבדקי בקהילת העצמאיות אם יש עליו שרשור, או שתפתחי אחד כזה).
*כתיבת תוכן*: תתחילי מהקרוב. תציעי במקום עבודתך לנסח חוזרים וכדו’, תקראי
הרבה קטעים מהסוגה הזו – כדי לתחכך בה, ותתחילי בזול מאד. (מאד: שניים ראשונים
עשירית ממחיר השוק. אלא אם כן – למדת, ואז יש עשר מוסף לתעודה).
*כתיבת מחזות, תסריטים והפקות: *בשביל זה את צריכה לא רק לכתוב אלא גם להיות
בתוך עולם ההפקות. אני לא בתוכו, אז אין לי הרבה איך להדריך את המתחילה…
שכחתי משהו?
*נ.ב. לגבי לימודים וכתיבה*: כמו מקצועות רבים נוספים, צריך את מי ש”יש לה את
זה”. בלי כישרון לא מתאים להיכנס לתחום (גם לא לתחום הכתיבה השיווקית, לטעמי).
כאשר יש כישרון, הלימודים משביחים אותו מאד.
האם ללמוד או לא? תלוי מהי המטרה שלך. אם המטרה שלך היא להתפרנס רק מהכתיבה
(להיות כתבת / עיתונאית / כותבת שיווקית / סופרת / עורכת עיתון / עורכת תוכן /
עורכת ספרותית… וכו’) אז מומלץ מאד ללמוד. כמו כל תחום שאת לומדת כדי
להתמקצע.
אם המטרה שלך היא לעשות *משהו אחר*, שהכתיבה נלווית אליו – אפשר בהחלט להיות
תותחית גם בלי למידה. אבל – ללמוד תלמדי. את המשהו האחר…
וכמובן שאין כמו ניסיון.
בהצלחה! -
לא טועה. הבנת מצוין.
-
לכתוב – כן
ולפרסם – ???
היום, לטעמי, הספרות נהיתה מתירנית מאד. יש נושאים רבים שהשתיקה יפה להם והיום
כותבים עליהם…
אני חושבת שזו עלולה להיות בעיה, המשיכה לכתיבה על נושאים כאלה.
מה דעתך?
נ.ב. אני אוהבת לכתוב על דברים סטנדרטיים ויומיומיים. אוהבת את הסוגיות
הרגישות והנפש והרגש – אבל לא בשביל לכתוב, יותר בשביל לקרוא 🙂 -
מכון מילים עדיין קיים, ככל הידוע לי. אבל הוא מיועד לנערות.
-
תפסת לי את המילים, פנינה.
מירי, תפתחי דיון חדש עם הכותרת ***אתגר כתיבה מספר 2 ***
בהצלחה! -
אולי יעזור לך:
בעבר בדקתי מחירים כדי לתמחר עבודה על כתיבת פרקי זיכרון (ביוגרפיה) כהקדמה
לספר חידו”ת.
בין שאר המחירים שנתקלתי על סוגי עריכה שונים, הגיוני מאד לפי סוג העבודה שאת
מתארת – על עמוד סופי של כ-500 מילים, כ-100 ש”ח.
אם מעניין אותך:
לקחתי 250 ש”ח על 10 עמודים – 3,000 מילים – 17,500 תוים (כמובן כולל רווחים).
קחי בחשבון שתמחור לפי שעות עבודה, משתלם מאד לך אבל קצת מסוכן… – כי הם
עלולים “לרדת” מהרעיון באמצע, וזה חבל לכל הצדדים.
הערה נוספת:
מורות שלקחו על עצמן עריכת עיתון / עלון וכדו’ (לא מדברת על רכזות חברתיות,
אלא על מורות לספרות וכאלה שכותבות בעצמן) – לרוב, גם אם לא התחרטו על הסיפור
הזה, לא חזרו עליו פעמיים.
בהצלחה ענקית! -
תודה על המילים הטובות, אהובה.
ואכן, כאשר מדובר בהוראת הספרות – יש צורך במונחים מסוימים לפי תכנית הלימודים
ולפי הספרים המומלצים.
אך מעבר לניתוח ספרותי, לעיתים לכותבות יש צורך במונחים נוספים…
יש לכן מה להוסיף למילון שלי? תוספנה! וכמה שיותר!!! -
מה עושות אלה שהן רק דרך המייל? אין לי דרך לראות את התמונות.
-
מצטרפת לדעתך, מרים.
אם כי אני חושבת שצריך להגדיר בצורה חדה מי נחשבת כעובדת בתחום ומי לא.
אחת שכחלק מעבודה אחרת (מרצה / יועצת / מורה…) שלה מפרסמת מאמרים – האם
להכניס או לא?
מצד שני, יכול להיות שספרנית מקצועית ומנוסה גם כן שייכת לקהילה סגורה, על אף
שהיא לא כותבת בעצמה…
מה דעתכן? -
היי, חברות, הדיון מקסים ומעניין.
אבל פתאום חשבתי לעצמי שבקלות אפשר לחרוג ללשון הרע או לאבק…
מה דעתכן לא לכתוב שמות של ספרים/סופרות, אלא רק מה אהבתן בספרים? -
רעיון ממש מוצלח, אילת. אבל לדעתי, הוא טוב רק באופן זמני, ויש לו כמה חסרונות.
א. כשאני רוצה להעלות טיוטת סיפור להערות, אני מצפה שהתגובות תהיינה מידיות
יחסית, בגלל מושג-מעצבן-שלא-ידוע-מי-המציא-אותו, ושמו: דדליין.
ב. ברגע שהפורום פתוח, אני הייתי פוחדת להעלות סיפור שעדיין לא התפרסם. יש
הבדל בין להעביר אותו לקולגה מסוימת, או לפורום של קולגות – שכולן מחויבות
לכולן לשמור על סודיות, לבין קובץ מאמרים כתובים שבסופו של דבר תקראנה אותו כל
מיני חובבות כתיבה.
ג. בעיתון כזה קצת מסובך לבקש עזרה בפיתוח רעיון, אלא רק ניתוח טיוטה בשלב
מתקדם.
ד. הנה דוגמא קונקרטית לצורך שלי בפורום סגור: סיפור שבעבר כתבתי ולא התפרסם
מסיבות שונות, והייתי רוצה להעלות תקציר שלו ולשאול היכן כן מתאים לפרסם אותו.
מסכימה איתי שלא מתאים לעיתון?
ה. עוד נקודה קטנה שמשמעותה גדולה: העיסוק הטכני באיסוף החומרים ואיחודם לקובץ
PDF. נכון שזה משהו קטן ממש… ועדיין. וקחי בחשבון שחלק מאיתנו, לא יודעת
באחוזים – אבל יש כמה וכמה, שמשתתפות רק דרך המייל. אז להעלות קבצים הן
יכולות, אבל להוריד ולקבל זה קצת יותר בעייתי… (מהניסיון שלי בקהילת ההוראה
למידה ועזרים – שזה באמת מגביל, ולפעמים אחת מורידה ושולחת לאחרות במייל). -
באמת את חושבת שנצליח למצוא רק משפט אחד מכל הדברים המדהימים שכתבנו? 😉
אם תרצי – סוף של אלגוריה מדהימה שכתבתי (כן, אני אוהבת לקרוא את מה שכתבתי שוב ושוב ושוב, אבל זה מסוכן – מבחינת תפקוד הבית וחובות בעבודה. ולכן מה שקורה שהתיקיה הזו די מוחבאת עד לעת הצורך…) – המשפט היה ככה:
כן, בסוף הכבוד בא.
אבל אי אפשר באמת להבין את החוזק שלו בלי לקרוא הכל…
אולי בפורום הסגור (כי אני עדיין חושבת שאולי יום אחד זה יפורסם).
-
קוראת המון ואוהבת ספרים רבים. בעיקר ספרים טובים. בשבילי, ספר טוב הוא ספר שאני יכולה לקרוא אותו שוב ושוב ושוב.
וספר ילדים טוב – זה ספר שגם מבוגרים נהנים לקרוא.
“החוקרים” – סידרה – מדהים!!! ואהבתי מכמה סיבות:
1. זה ספר ילדים, ולכן אני גומרת אותו מהר וגם מסוגלת להפסיק באמצע.
2. וזה העיקר – הידע ההיסטורי המקצועי במקביל לכתיבה מקצועית. אין “פישולים” אין שאלות שאני שואלת את עצמי – מה בעצם היא חשבה כשהיא כתבה? שהקהל סתום? (מה לעשות, יש ספרים שלפעמים אני שואלת את עצמי ככה…) אין קצוות בלתי פתורים. בקיצור… ספר כמו שצריך.
-
שלום לכולן.
טליה המדהימה, תודה!
כל מי שעומדת מאחורייך – תודה גם לה!
אני רותי רוט, מורה, בעיקר פרטנית. (גם למקצועות העברית. בינתיים אף אחת לא אמרה שחבל עלי שאני מלמדת עברית. אולי כי אני מלמדת גם מתמטיקה וביולוגיה ואנגלית ו—)
כותבת כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי. כשהייתי בכיתה י’ פעם חברה שלמדה בסמינר אחר התקשרה לראיין אותי בתור הסופרת של הדור הבא 🙂
אז אני אכן סופרת, לפחות את הכסף שאני מרוויחה 😉
פרסמתי בבמות שונות. מקווה לתרום ולהיתרם.
וכמובן, שתהיה גם קהילה סגורה.
-
** תוכן זה הוסתר **
-
למה זה ככה?
– זה מה שעושים עם זה…
ז”א, את חייבת לבדוק את הגורמים ולפי זה לפעול.
לעניות דעתי, הגורמים הם:
א. חוסר עול (ולכן נשים פחות מאשר בחורות).
ב. תחושה ש”חייבים לי” (כי מוסד הלימודים / ההורים / הרווחה וכו’ – הכתיבו
לי ללכת), וזה שלפעמים אני כן מגיעה זה “וואו” מצידי!
ג. ייחוס חשיבות מועטה יחסית. וזה הגיוני במיוחד!
מה לעשות?
לדעתי, תיאום ציפיות, ושיקוף המצב. -
מישהי מכירה תוסף תזונה שנקרא “מרכוזית”? גם כן, על הרעיון של תחליף ריטלין.
אשמח לשמוע חוות דעת מהתנסות. -
אני מתמללת (אבל כרגע בעומס מטורף!)
ולוקחת בין 5 ל-7 ש”ח לאלף תווים, כולל רווחים, ללא עריכה.
