הוראה רכזות וחינוך רות רוט
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
תודה!
-
שלום בתיה וכולן, אולי תוכלי לעזור לי עוד – נוצרו לי שאלות חדשות 🙂
מהי מתי”א (לא פתיחת ראשי התיבות, אלא יותר מה תפקידם בעולמם – באיזה חתך גיל
ובאילו סוגי קשיים הם מתעסקים).
ומה ההבדל בין שעות סייעת שילוב לבין שעות שילוב 07 או 08 וכדו’? -
מדהימות כולן! עזרתן לי מאד!!!
מצרפת פה רשימה אלפבתית של כל המקצועות שעלו. אם יש רעיונות נוספים שלא נכתבו
עדיין – אשמח!*תעסוקות מגוונות*
אדריכלית
אולפניסטית
אחות
איש סאונד
איש תאורה והגברה
אם בית
אסטרטגית
אסיסטנטית (סייעת רופא שיניים)
אשת משאבי אנוש
גננת
גננת שיח
גרפיקאית
דיאטנית
דיילת
זמרת
טבחית
טלפנית
יועצת הום סטיילינג
יועצת הנקה
יועצת חינוכית
יועצת לימודים
יועצת תעסוקתית
מאבטחת
מאמנת אישית
מאמנת מסיבות
מאמנת מקהלות
מאמנת תזונתית
מאפרת
מבשלת
מדריכת טיולים
מדריכת כושר
מדריכת כלות
מוכרת
מוכרת בחנות
מזכירה
מטפלת
מטפלת רגשית
מיילדת
מלווה בהסעות
מלצרית
מנגנת בגיטרה
מנגנת בכינור
מנגנת בסקסופון
מנהלת
מנקה
מסרקת
מעצבת אופנה
מעצבת אירועים
מעצבת ברים
מעצבת מתנות
מעצבת פרחים
מפיקת אירועים
מפעילה בבלונים
מראיינת
מרצה
מתווכת
מתופפת
מתכנתת
סגנית
סדרנית
סוכנת נסיעות
סומכת
סטנדאפיסטית
סייעת בגן
סייעת רפואית
ספרנית
עו”סית – עובדת סוציאלית
עוזרת משק בית
עוזרת צלמת
עורכת בארים
עורכת דין
עורכת וידאו
עיתונאית
פדיקוריסטית
פובליציסטית
פיזיותרפיסטית
פירסומאית
פסיכולוגית
פקידה
צורפת
ציירת / מאיירת
צלמת
קב”סית
קונדיטורית
קוסמטיקאית
קופירייטרית
קלדנית
רופאה
ריתמיקאית בגנים
רפלקסולוגית
שחקנית
שירות לקוחות טלפוני
שפית
תומכת לידה
תופרת
תזונאית
תקליטנית
-
תודה, כל תשובה מקדמת אותי מאד! אני צריכה כמה שיותר.
-
מטי, תקני אותי אם אני טועה – כאשר מדובר באשה המתמודדת עם בעיית שמיעה (או עם
בעיות אחרות המוכרות בביטוח לאומי), ניתן לקבל מענקים על העסקה של בעלי
מוגבלויות?! -
הוא עדיין לא אמור בכלל לקרוא את המילה נעל. קודם הוא צריך מילים עם הברות
פתוחות בלבד (שאין בהן אות בלי ניקוד).
לדוגמא: חנה, פרה… תבדקי ב”מסורת” או בספר אחר ממנו הרב’ה מלמד אותם בגן. -
וואו, מלי, עשית סדר מדהים בכל הדברים והדיעות! תודה!
אגב – מה המקצוע שלך? -
כפי שידוע לי, בעבר היו חייבים לסמן בתעודה שהתלמידה נבחנה על פי התאמות. כיום
אין חובה כזו.
אם יש המון תלמידות עם קשיים ועם התאמות באותו מוסד – אז מנהל התיכון צודק בזה
שהוא לא מאמין.
אם מדובר בבנות בודדות במחזור, דואגים לעדכן בצורה ברורה את ההורים, וגם את
מנהל התיכון אליו נרשמת התלמידה. ואין שום צורך שהבת עצמה תרגיש “דפוק” מול
החברות.
(סתם סיפור קטן: תלמידה שמתעקשת בכל העקשנות שיש לה – ויש לה! – לא להיבחן
בבחינות מותאמות כדי שהחברות לא תראינה את התעודה ואת הכוכביות. מהסמינר פחות
אכפת לה, כי היא מבינה שבסופו של דבר רק היא תרוויח אם המנהלת תהיה מודעת
לקשיים ולפתרונות) -
זו שאלה חשובה ומעשית. וכמובן, כל מקרה לגופו.
בכל אופן דעתי האישית:
א. אין שום צורך שכל הצוות ידע שהילדה מקבלת שעות-שילוב. מי כן צריכה לדעת?
כמובן ההנהלה (מנהלת, מרכזות, סגניות וכו’), מחנכת הכיתה, ומורות המלמדות
מקצועות ששעות השילוב רלוונטי בשבילן (נניח ילדה עם קושי בהבנת הנקרא – מורות
למקצועות העברית ורבי מלל, ילדה עם קושי בחשבון – המורות לחשבון והנדסה, וכן
הלאה).
ב. לגבי ההתאמות הלימודיות – כנ”ל. כל מורה שזה רלוונטי, ליצור איתה קשר
ולבדוק. יש מורות שמעדיפות שהמקצוע הזה יהיה רק באחריות מורת השילוב (כמובן,
אם הילדה לא נכנסת לכיתה במקצוע הזה, או חסרה רוב השיעורים). ויש מורות שיש
מקום לשיתוף פעולה רחב יותר. בשביל זה יש חדר מורות 🙂
ג. אם הילדה מקבלת הקלות לימודיות מסוימות (כמו מבחנים מותאמים), הציון בתעודה
מתייחס להישגים לימודיים בהתאם לדרישות מותאמות, וממילא הם לא משקפים את הידע
שבא לידי ביטוי כמו כל חברותיה. וזה בסדר גמור, ומומלץ. (הלוואי שהיה אפשר
לעשות התאמה אישית לכל אחת ואחת, לפי הכשרונות והיכולות שהקב”ה נתן לה). יש
מקום להעלות ציון לפי ההשקעה, אבל כמובן לא בצורה חסרת-פרופורציה. (היא לא
יכולה לקבל “טוב מאד” בכל המקצועות, גם אם היא קיבלה רק מאיות. אבל כן הגיוני
להעלות ציון אחד או שניים ממה שהיה מגיע לה לפי רמת הכיתה בלבד. וכמובן יש
מקום להתייחס יותר להשקעה ולתפקוד מאשר לציון המספרי שמבטא ידע. אלא אם כן יש
הערה בתעודה לגבי מבחנים מותאמים).
ד. פוגע או נצרך – תלוי כל מקרה לגופו, איך הילדה מקבלת את זה, איך ההורים,
וגם איך החברות בכיתה (אם בכלל הן יודעות). רק שזה קשור לא רק לנספח, אלא
באופן כללי לעצם שעות השילוב והעזרה…
“גחל רותח” – הגדרה יפה, אם כי אני לא בטוחה שזה כך. מה שכן שמעתי בעבר, על
אפשרות לכתוב שתי תעודות – תעודה פנימית ותעודה לתלמידה. את התעודה הפנימית
רואים ההורים והצוות, ואותה מעבירים לגורמים הרלוונטיים (כמו הרשמה לסמינר).
ותעודה נוספת שאותה מקבלת התלמידה, עם ציונים גבוהים יותר המצ’פרים אותה על
ההשקעה.
עכשיו אמרה לי תלמידה, לקראת התעודות – “שנה שעברה השקעתי בתחביר המון המון,
בסוף קיבלתי 4 בתעודה. אם במילא אני מקבלת 4, למה בכלל להשקיע?”
רק מה… זה נכון גם לגבי בנות נוספות שמשקיעות אך אין להן קושי “אובייקטיבי”
ומאובחן.
בהצלחה!
ובעיקר – הרבה סיעתא דשמיא! -
אשמח מאד לקבל את החומר בשלמותו, אהובה.
המייל שלי rut12jr@gmail.com תודה רבה! -
אהובה, החומר נראה ממש מקצועי ומרתק (אם כי דרך המייל אני יכולה לראות רק את
העמוד הראשון).
דעתי האישית היא, שזה נכון שחרדת בחינות היא חלק מחרדה באופן כללי וכו’, אבל
גם בה יש רמות. וכמו שיש “טרום סוכרת” יש גם “טרום חרדת בחינות”, וכאן מגיעים
לנושא ההישגיות.
מהניסיון שלי ראיתי, שכאשר יש הישגיות ודיבור-יתר על “הצלחה” “כישלון”
“ציונים” “עליית הקבצה” “תעודה” וכו’, יש סיכוי גבוה לפתח בהמשך חרדת בחינות
(שכמובן מושפעת גם מנתונים אישיים ולא רק מנתוני הסביבה).
לפני הטיפול בחרדה עצמה, חשוב למנוע אותה ולמעט בסיכונים לפתח אותה. וכמובן גם
במהלך טיפול / ליווי בחרדת בחינות, יש מקום רב להורים ולמורים/ות. ולא תמיד
חייבים טיפול מקצועי, תלוי ברמת החרדה ובצורת הביטוי.
מה דעתכן? -
עניתי.
רק שתשימי לב, שיש אפשרות בשאלה הכמעט-אחרונה לענות או “כן” או “לא”. והשאלה
האחרונה מיועדת רק למי שענתה “כן” בשאלה הקודמת, אז את לא יכולה שזו תהיה
שאלת חובה! -
אם במילא אני לא מגיעה לתקרת המס ולא משלמת כלום – לא שווה לי לעשות את זה לבד?
-
משלמים על דו”ח שנתי, כמובן! השאלה במה… יש את מי שבוחרת לשלם בכסף.
אני מסתדר טוב עם טופסולוגיה, ולכן אני משלימה לבד, ורק נותנת ליועצת מס לעבור
שהכל בסדר, והתשלום כמובן בלי השוואה… -
זה מה שמצאתי – שברים לכיתה ד’.
יש לי חומר רב על שברים לכיתה ו’ (כפל וחילוק, שבר עשרוני ומעבר בין סוגי
שברים, ועוד). יעזור לך?Attachments:
-
דבורה, נושא מצוין! טוב מאד שהעלית אותו!
עוד לפני דעתי האישית (בעד ריטלין לאחר אבחון אצל רופא מומחה לקש”ר)
הארה חשובה:
מורות יקרות, אנא! שמנה לב איך נותנים את הריטלין! במיוחד בגיל הצעיר!
סיפור לדוגמא:
ילדה בכיתה ז’, עם קש”ר ובעיות רגשיות נלוות שהתפתחו במשך השנים. ריטלין לא
עשה לה טוב, ניסו תחליפים (אטנט ועוד).
אבל כל הניסויים הללו יכלו להיעשות רק עד כיתה ד’… כי מאז היא התעקשה בצורה
חד משמעית שהיא לא ”שותה” שום כדור!!!
למה? בגלל המורה שלה בכיתה ב’.
זו ילדה שצריכה ריטלין. איכשהו היא צולעת בלי, כי יש לה המון סיוע פרטני
ושת”פ הדוק בין ההורים לבין ביה”ס – היועצת, המחנכת, המנהלת וכו’.
כשהיא היתה בכיתה א’-ב’ המליצו על ריטלין. בגלל תופעות הלוואי של חוסר תיאבון,
המורה דאגה שהיא תיקח את הכדור בסוף הפסקת האוכל. ומה לעשות, לילדה זו זכורה
כחוויה מצמררת. קודם כל – לעיני כולן, עם הערות על כל יום שהיא לא נטלה את
הכדור (כאילו עם הכדור אסור לה לעולם לדבר בשיעור או לזוז, כן?) ועוד חוויות
דומות.
היא לא מסוגלת לחזור על ”הסרט הזה”, בשום הון שבעולם, גם אם זה יהיה בבית
ואמא שלה תדאג שהיא תיקח, ואפילו אם היא תדאג לקחת בעצמה.
לא חבל???
ולדעתי האישית-
אני בעד ריטלין ותחליפיו, לאחר אבחון מקצועי ואמיתי.
אבל עוד יותר אני בעד שיתוף פעולה *מלא מלא* עם הילד, גם הקטן. הוא צריך להבין
במה מדובר, להבין מה הכדור עושה לו ולהרגיש שמכבדים את דעתו. שמתייחסים אליו
כמו אל מבוגר בענין הזה – כי אלה החיים שלו! הוא זה שסובל מתופעות הלוואי
(טוב, לא רק הוא. גם ההורים…)
כמו כן, חשוב לי להדגיש, מהנסיון שלי-
ריטלין הוא אינו תרופת פלא. הוא “קביים”. בסופו של דבר, אף אחד לא לוקח את
העבודה העצמית של האדם. צריך להקנות הרגלי למידה, הרגלי ריכוז. תלמידה שלי
בכיתה י”א הסתדרה מצוין עם המון מודעות, איך היא אמרה? “אם עד היום הסתדרתי,
אני לא אתחיל לקחת עכשיו”. היו לה שיטות מקוריות ומעניינות איך להסתדר. (למדנו
בעמידה, לדוגמא, חלק מהשיעורים).
שיתוף נוסף טרי יחסית (מהשנה האחרונה):
שתי אחיות עם הפרש של שלש שנים. בשלב מסוים אבחנו את שתיהן. הקטנה שיתפה פעולה
עם הטיפול, ובמשך שנות היסודי לקחה טיפול תרופתי. הגדולה יותר סירבה, תופעות
הלוואי הרגיזו אותה במיוחד מבחינה חברתית (היא היתה קצת מסוממת תחת השפעת
הכדור, ולא נתנה צ’אנס לשינוי המינון).
אז מה קרה לאחר כמה שנים? הקטנה עלתה לסמינר, הפסיקה עם הכדור והמשיכה להצליח
באותה מידה כמו בביה”ס היסודי. המח התרגל להתרכז, לשבת, וכו’. נכון, היא לא
כמו הטאטל’ה, אבל היא ילדה מקסימה ומלאת חיים.
והגדולה? נאלצה “לכבות” את עצמה מאמצע-סוף כיתה י”א עד סוף י”ב, בגלל המבחנים
החיצוניים. הקפידה לקחת (אטנט, לא ריטלין), וברוך ה’ הצליחה מאד.
עם נקיפות מצפון: למה לא עשתה את זה קודם? -
איזה סוג של ליווי את נותנת, שבי?
-
אני משתמשת באופיס אדמין. מרוצה מאד!
עד 50 מסמכים ראשונים חינם, ללא הגבלת זמן. יש להם גם 120 יום חינם או משהו
כזה… לא זוכרת בדיוק.
התלהבתי מכך שהעלות החודשית בהמשך ממש לא גבוהה.
אין לי את הקישור שלהם, אבל יש לי את המייל של השירות, אם מעניין אותך.
(אני לא מקבלת אחוזים 🙂 אבל מרוצה ברמות על! בערך שנתיים איתם). -
אוי, אני בני-ברקית…
מקווה שהם יבואו לבקר גם אצלנו, אולי אחרי עוד כמה מערכות גשומות.
אם בכל אופן יש קצת מידע מדעי על – מתי ואיך יוצאים החלזונות, אשמח.
וכן מה הם אוכלים. -
איפה את גרה?
-
אני יודעת שהם מסתיימים בגיל 21, אני מדברת על תלמידות שמשולבות במוסדות
רגילים, והחברות שלהן אחרי כיתה י”ב ממשיכות לה’-ו’ והן לא.
מה האפשרויות בשבילן?
מבחינת מקומות לימודים וסוגי לימודים/עבודה.
לא מדובר על הוסטל וכדו’, אלא כאלה שגרות בבית ומתפקדות עצמאית (ואפילו
מתחתנות, תלוי במוגבלות).
מקווה שהובנתי… -
למה את מתכוונת “משימת חייהם של ההורים”?
-
תודה על כל התגובות המחכימות.
ואני חוזרת למלטונין…
חד פעמי לתת את זה – זה מסוכן?
(נניח אחרי חופש, יום-יומיים כדי לסדר את שעת ההשכבה…) -
פריידי או יועצת אחרת – כמה זמן אמור לקחת להרדים ילד בן 4.5?
עם מלטונין זה לוקח בערך 5 דקות, ובלי זה יכול לקחת גם שעה וחצי בלי קשר לרמת
הפניות שלי. עוד סיפור ועוד סיפור, ושוכב ועוצם עיניים – ולא נרדם!!! -
תודה.
לגבי האחיינית שלך – לפעמים זה קורה שבורחים ממורה, ואח”כ נפגשים בהמשך…
נכון.
קודם כל – לפעמים זה לא כך. לדוג’ אם יש מורות שלא מלמדות בשנתונים מסוימים,
או בכיתה ח’ / י”ב שאז רואים את הסוף 🙂
דבר נוסף – למקצועות עם הקבצות יש בד”כ רכזת מקצוע. יש מקום לדבר איתה,
להבהיר את הקושי ולבקש לרדת הקבצה תוך שמירה על רמה תואמת הקבצה גבוהה יותר
(כמו: תגבור לימודי, היבחנות במבחנים של ההקבצה מעל וכדו’), כדי ששנה הבאה
התלמידה תוכל לעלות חזרה.
אפשר גם לדבר עם רכזת השכבה או המחנכת, גם יכול לעזור לפעמים.
עוד הערה לתשומת לב – יש פעמים שבהקבצה נמוכה יותר, אותה מורה דורשת דרישות
אחרות. או שכעבור שנה הבת בוגרת יותר ובשלה להסתדר עם מורה ששנה שעברה לא
הסתדרה איתה.
וכמובן שהכל תלוי בס”ד, שזה ההתחלה והסוף של הכל.
