הוראה רכזות וחינוך רות רוט
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
מכירות את הנושא של ‘סגנונות למידה’?
אני אישית אוהבת את החלוקה לסגנונות: חזותי, שמיעתי, קינסטטי.
לבנות עם נטיה לסגנון שמיעתי (ולמעשה העצה יכולה להתאים גם לבנות אחרות) –
הצעתי להקליט את עצמן ולהקשיב להקלטות תוך כדי שטיפת כלים, במיטה לפני השינה,
וכו’…
גם המצאת שירים (על סדר הפרשות, לדוג’: ‘שיעורי בית’ שהתלמידה קיבלה לשבת היה
ללמוד בעל פה את המנגינה שהתאמנו לספרי התנ”ך והפרשות, ושמעתי משוב חם מאד
מ’מקהלת’ הילדים – היא הגדולה, היתה אז בכיתה ז’, ובלעה”ר בית ברוך).
לגבי הקלטות: מתאים גם ל’חוץ’ בהיסטוריה – ישבתי עם תלמידה ולאחר שלמדנו חומר
הסברתי אותו שוב תוך כדי שמכשיר ההקלטה פועל והיא רואה ומבינה אותי. אח”כ היא
שמעה את ההקלטות (ויש לי, אם מישהי מעוניינת. לא על כל החומרים, ובעיקר
בהיסטוריה ישראלית).
ברוך ה’ היא עברה את מבחן החוץ למרות התחזיות הפסימיות (עד כדי שכשהתקבלו
התוצאות, אמרה לי המורה שלה: אם הייתי יודעת שככה היא תצליח במבחן חוץ, הייתי
מגישה אותה בציון גבוה יותר. הצלחה יחסית כמובן, של 60 ולא 50, ועדיין…) -
אולי יעניין אותך?
בקובץ An English test – שימי לב לעבודה C דיאלוג 1.
מקווה שהייתי לעזר.
בהצלחה!Attachments:
-
ברור שכן! עדיף בלי לקוחות בכלל?
השאלה באיזה שלב את. מתחילה ממש?
ומה זה ‘קצת’ לקוחות? שני לקוחות? 5? -
רותי – תלוי למה את קוראת ‘משעמם’ ו’חברה’.
ותלוי גם במה את עובדת כעצמאית…
קוסמטיקאית או כל מי שעובדת עם קבלת קהל (כמוני – שיעורים פרטיים…) – נמצאת
בחברה.
ולגבי פחד מהצלחה,
כמו כל פחד – מהיכן הוא מגיע?
לא מדברת על ‘מה המניעים לפחד’ או ‘מהם הגורמים לפחד’
מדברת על: מהו פחד?
פחד מעיד על חוסר כלשהו.
כאשר נהיה מלאות באמונה ובתחושה אמיתית של ‘כגמול עלי אמו’, מבינות שהכל
מהקב”ה – הכשלונות וגם ההצלחות, בדיוק באותה מידה! (אפשר לקרוא על מידת
ההשתוות – אני לא זוכרת אם במסילת ישרים או בחוה”ל) – פשוט מגיעים להצלחה.
ואז זו ההצלחה האמיתית
והיא לא מפחידה בכלל!!!
הצלחה לכולנו 🙂 -
תפילה
וסיעתא דשמיא
כי זה העיקר!!!
ולא לשכוח להודות להקב”ה על כל מה שנותן
כי תודה מושכת טוב
וגם לזכור להכיר טובה לשליחים שלו 🙂
מאחלת לך שליחים טובים לכל אורך הדרך! -
אכן כתיבת טורים והגיגים שמורה לאנ”ש או למפורסמות
וממש לא יזיק להם ללמוד ככה סדנא טובה איך להוריד את ההגיגים שלהם בצורה יותר
מענינת…
אולי אם יהיו טורים מוצלחים יותר, יוכלו לוותר על ה’שואו’ ולקחת יותר תוכן?
לגבי כתבה,
לדעתי קודם לאסוף תוכן ולתכנן ראשי פרקים, ורק אז להחליט עם מה מומלץ לפתוח.
לגבי תמצות של הכתבה – תבדקי עם העורכת שלך אם היא רוצה לעשות את זה… שלא
תעבדי לחינם ולא תתאכזבי. -
ואיך מצטרפים לרשימת התפוצה שלך, חיה?
-
גיל אורלי זה רשימת תפוצה?
ואגב, חיה, אם את מבררת כדי לראות שזה לא קיים ולפתוח אחת כזו — 😉
אז אני רוצה להצטרף. -
אני עובדת עם גילאי התיכון, כך שהסגנון קצת שונה… בכל אופן מה שעשיתי זה כך:
תליתי על הקיר מתלה כמו למברשות שיניים/סבונים, ובתוכו יש כלי כתיבה. וכן מדף
חמוד עם בריסטולים, דפי ממו, וכדו’. כך הכל בהישג יד.
בנוסף, חלק גדול מהקיר הפכתי ללוח מחיק (אפשר לתלות מעל מפת שעוונית שקופה,
ופעם בשבוע לנקות עם אציטון/מגבונים לחים – נשאר כמו חדש). כמובן שגם הלורדים
המחיקים בהישג יד.
אגב, מניסיון עם גיל צעיר יותר (כיתות ה-ו-ז) הן ממש ‘משוגעות’ על לוח מחיק!
בשבילן, לפתור על הלוח תרגילים או לצייר על הלוח או לכתוב… בקיצור, להשתמש
בלורד – זה מושא חלומות! -
איך מעבירים חרוזים בתרגום?
אני חושבת שברור שתרגום לא יצא כמו המקור. -
דעתי היא שהקומיקסים הורידו את הרמה הספרותית. וישנם נזקים רבים לקומיקסים
(ובאופן כללי לספרות רדודה).
הרעיון של המיזם שלך יפה מאד, תמר, אבל שאלה קטנה: מהיכן המימון?
(או שאולי בשביל פרויקט הגמר מספיק לך להציע רעיון בלי לבצע אותו בפועל?)
לגבי הזוכים – אם את הולכת על כיוון של שכונה, אז שהזוכים יפורסמו בעלון
שכונתי. אבל אני מניחה שהמיזם יהיה מעשי יותר בשת”פ עם בתי-ספר, מועדונים
עירוניים וכדו’.
לגבי התועלת של הקומיקס: נכון שעדיף לקרוא קומיקס מאשר לצפות בסרט,
מצד שני – לפעמים אין הבדל כזה גדול… כשמדובר בקומיקסים ממש גרועים.
למה אני מתכוונת ”ממש גרועים”? הרבה לפני ההיבט החינוכי, ניקח את ההיבט
הלימודי: בכמה קומיקסים יש שגיאות היסטוריות, ואפילו גסות מאד? כמה כותבי
קומיקס ערכו תחקיר ראוי לשמו לפני הזכרת מושגים כלשהם? הידע נכנס בצורה
מעוותת. בספרים טעויות מעין אלו מצויות פחות (אם כי, כמובן, יש גם בספרי קריאה
רגילים ובעיקר בספרות לא מקצועית – כל מיני ‘חיפופים’ בתחום המחקר).
מההיבט הלימודי בלבד, אולי עדיף סרט מקצועי מאשר קומיקס לא-מקצועי-בעליל?
מעבר לזה, קומיקסים עם מלל רב נקראים בדרך כלל פחות. אם ניקח לדוג’ את סדרת
ה’קומיקסבא’ – סידרה מקסימה וחינוכית. מבין קוראי הספרים שאני מכירה (והם
רבים), אין אחד שקורא את המסר. גם אני מדלגת עליו פעמים רבות… למה? כי הוא
משעמם! כי כשקוראים קומיקס רוצים רק את החלק המעניין!
לעומת זאת, הספרים של גדי פולק בסידרת המשלים (סוף מעשה, א גאנצע מעשה, מעשה
שלא היה, וכו’) – מכניסים את התוכן בקצרה, בצורה פרופורציונית ויחסית למשל.
ובצורה מעניינת בהחלט.
כמו כן, הקומיקסים של אלי וגולד – מלאים בידע מדויק, מתוחקר… ובהחלט שווים
כל רגע של עיון בהם. ספרים שאפשר לקרוא אותם שוב ושוב, והציורים באמת משלימים
את המלל בצורה חכמה.
מה דעתכן? -
הדבר היעיל ביותר, מניסיון, הוא שיחה מלב-אל-לב.
תנסי למצוא את ההזדמנות לדבר איתה, ולשקף לה את המצב (בהתאם לגיל וליכולת):
לי קשה כך להעביר את הפעילות,
התגובות שלך מציקות לי כי…
בואי נחשוב ביחד איך אנחנו יכולות לפתור את הקושי?
כשאת מגיעה ממקום שזה הקושי שלך ובקשה אישית שלך, זה מתקבל אחרת.
אולי גם לה תהיינה בקשות? לפעמים אפשר לשאול – מה יכול לעזור לך להתנהג בצורה
קצת שונה?
בהצלחה! -
דוגמאות לכותרות של שרשורים:
כמה מקובל לשלם על —
מה דעתכן על הקטע הבא —
יש למישהי מספר טלפון של —- בשביל ראיון?
מחפשת חומר על — בשביל סיפור/כתבה
יש לכן חרוז למילה — ? נתקעתי באמצע כתיבת שיר/מחזמר
חוק זכויות יוצרים —
מחפשת עורכת לשונית /מגיהה, אשמח להמלצות —
אין לי השראה, תעזרו לי! צריכה סיפור בנושא —
מישהי יכולה להמליץ על הוצאת ספרים זולה / נוחה —- -
אהבתי את ההגדרה.
אני משיגה משמעת יפה מאד, אם כך.
צריך להיכנס ל’ראש’ של התלמידים, להבין מה הם רוצים ומצפים. לתת להם את המקום,
ואז גם הם נותנים את המקום לך.
מה דעתכן? -
חני, סתם מרגיז שכל תגובה שלך מופיעה פעמיים. מה הסיפור?
דבר נוסף, תבדקי את אלה שמגדירים את עצמם חרדים – הרוב בנטפרי והרבה פחות
באתרוג.
את הבאת לנעמי תגובה שאתרוג מתאים לציבור החרדי, אבל למעשה מבחינה כמותית לא
בטוח שהוא יותר תופס. -
מה שכן אפשר, לדעתי, זה לעשות שתי קבוצות: אחת פתוחה אחת סגורה. כמו שיש
בקהילת הטיפול.
הפתוחה תוכל באמת להיות מיועדת לחובבות יותר, ושם יעלו נושאים שרלוונטיים
לכולן. גם לכאלה שלא עוסקות בכתיבה אבל צריכות לכתוב לצרכי שיווק וכדו’.
וקבוצה סגורה, שתהיה אכן מיועדת לאלה שעוסקות בכך בפועל, עם תנאי הצטרפות.
מה דעתכן? -
אלה שהתכוונו לכתיבה שיווקית דווקא – זה באמת קשור יותר לעצמאיות (אלא אם כן
מדובר בכאלה שעוסקות בכתיבה שיווקית בתור המקצוע).
אני מצטרפת לדעתה של תמי, ויש צורך בהחלט לאלה שמתעסקות עם כתיבה לסוגיה:
שירים, סיפורים, מאמרים, טורים, כתבות… השמים הם הגבול.
תמי, למה שלא את תנהלי את הקבוצה? הייתי שמחה להיות בקבוצה כזו תחת ניהולך! את
עורכת תותחית! נהניתי לעבוד איתך ברמות 🙂 -
תודה ענקית לכל המגיבות!
נתתן לי המון ידע ועוד… -
תודה.
אילו עוד שיטות יש? ככה, מלמעלה. אשמח לסקירה ממורות להוראה מתקנת.
תודה!!! -
מה עם ‘סיפור’? יש לך 3 ש”ח ועוד 5 ש”ח, כמה יש לך?
עכשיו, מה שקורה הוא (לא משנה המספרים) יש לך 3 ש”ח, ואת צריכה עוד כמה שקלים
כדי לקנות את הממתק/משחק שעולה 8 ש”ח. כמה חסר לך? -
זו שאלה חשובה, לדעתי.
באופן אישי, אני חושבת שהשימוש בעזרים הוא חיובי מאד.
מהי ההבנה החשבונית? היא משהו נרכש?
אם לא – אז כמובן, חובה להשתמש בעזרים. כי מה אשם התלמיד שאין לו הבנה כזו?
מגיע לו חווית כישלון?
אם כן – מצוין, יש דרך לרכוש. והדרך הזו עוברת *דרך* העזרים. הם שלב ביניים עד
הבנה חשבונית.
דוגמא – לוח הכפל:
אין ספק, שהמטרה הסופית היא שהתלמידה תדע את לוח הכפל בע”פ. וזה דבר שלא קשור
בכלל להבנה חשבונית אלא לשינון, שינון, שינון! אמנם יש טריקים, אבל אין תחליף
לשינון ולידיעה בע”פ. על הבסיס הזה (וברמה האישית אני בעד אצבעות, כי לא
לחינם ה’ ברא לנו אותן ;)), ניתן לפתח הבנה חשבונית גבוהה יותר, כמו חוק
הפילוג 12 כפול 3: 10 כפול 3, ולהוסיף לזה 2 כפול 3. יש את אלה שכבר בכיתות
ג-ד תגענה להבנה מעצמן, ויש את אלה שתגענה לזה אחרי מעט הכוונה רק בכיתה ז’.
אבל בסופו של דבר, ההבנה החשבונית – הבסיסית – תתפתח.
שבירת עשרת: בתחילה מדגימים דרך העזרים והתבניות וכו’, אבל אח”כ אפשר בהחלט
‘לדמיין’ את התבנית בראש. כל תלמיד והרמה שלו, אבל אני מצפה מתלמיד לקוי למידה
להגיע להבנה חשבונית ברמה מסוימת – והיא פחותה משאר בני גילו, הלא כן?
חילוק: הבנת משמעות החילוק (וזו הבנה חשבונית) – זו פעולת חילוק. יש לי
סוכריות, ואני מחלקת לילדים בקייטנה. יש לי כיתה, ואני מחלקת לקבוצות. וכן
הלאה. וכל תרגיל חילוק הוא ‘סיפור’: יש לי 36 סוכריות ביד, ואני מחלקת ל-12
ילדים בקייטנה. כמה כל ילד מקבל? כמובן אפשר לצייר וכו’, אבל כשהסיפור מובן,
קל יותר לחשב ולהבין. כמו כן, זה בסיס להבנת שאלות מילוליות גם בשברים וכדו’.
הערה קטנה: אני עובדת עם תלמידות מהחינוך הרגיל ולא המיוחד, כיתות ה’ ומעלה.
מתקשות, בהחלט, אבל לא הוראה מתקנת ממש.
אלה שעובדות עם קהל יעד שונה, תחשובנה אולי שונה ממני. אשמח להפריית הדיון! -
השיטות המוכרות… תבניות ביצים של עשר… וכדו’. יש בספרי חשבון לכיתות ב’.
דבר נחמד: להכין שני כרטיסים שבכל אחד מהם עשר (או כרטיס אחד עם שתי ‘עשרות’
נפרדות), ממדבקות, בצורה כזו:
לוקחים שתי מדבקות בצבעים שונים, ומדביקים אותן זו לזו רק עד החצי. ואת החצי
שנשאר מדביקים על הכרטיס. כך יוצרים עשרה עיגולים, וזה נהיה כמו פייטים
מתחלפים… מקווה שהובנתי.
מעמידים את כל המדבקות, ומשכיבים לפי התרגיל – נניח:7+8. משכיבים 7 מדבקות,
והשאר עומדות.
בודקים כמה נשארות עומדות – 3, ומשכיבים אותן לצבע השני. ובעשרת השניה בודקים
כמה חסר עדיין (5) וגם אותן משכיבים על אותו צבע, ונוצר 7+8 בשני צבעים,
וסה”כ 15 שוכבים (ועוד 5 נשארים עומדים והם לא רלוונטיים לתרגיל).
דבר נוסף, הכנתי בעבר ‘דומינו’ של שבירת עשרת, גם של חיבור וגם של חיסור.
מצרפת. (כמובן, לא לשימוש מסחרי ;))
מצאתי אצלי גם דפים נוספים בנושא, קיבלתי אותם עם רשות לשימוש עצמי – אין לי
מושג מה לגבי זכויות יוצרים.
בהצלחה!
מצורף גם קובץ וורד, לא זוכרת מתי יצרתי אותו, והגיוני מאד שהוא צריך הגהה…Attachments:
-
עטרה, ‘לקחת לי את המילים’
מצטרפת לכל אות שלך!
באמת חשוב: מנהלת קבוצה מקצועית עמוק מתוך התחום
וסינון! או בדלתיים סגורות או חלק חלק (כמו לדוג’ בקהילת האימון והטיפול או
העצמאיות וכו’ – שיש חלק בדלתיים סגורות).
(כי כמו שעלה בשרשור, לא זוכרת מי אמרה מה – על תמחור אני לא אלך להתייעץ עם
כל אחת, אלא רק עם קולגה מתוך התחום. סיפור/כתבה שבדרך – ממש לא הגיוני ולא
רצוי שיהיה לעיני הציבור כולו, אלא רק לעיני חברות לצרכים מקצועיים). -
את צודקת פרלה, ועדיין אני חושבת שזה מתאים במיוחד לאלה שמתעסקות עם זה:
כתיבה ספרותית, עיתונאית, שיווקית… עריכה לשונית, תרגום… בקיצור כל מה
שעלה פה, וזה יותר מתאים מאשר לכלל העצמאיות.
לדוגמא בנושאי: תמחור. ועוד… -
מצטרפת להנ”ל. ואין לי מה להוסיף.
לפעמים גם למי שעוסקת במילים אין מילים 😉
מחכה שהקהילה תיפתח!
