הוראה רכזות וחינוך שרה לרנר
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
הקפצתן דיון בן חודשיים כדי לנהל ויכוח שכל דיון שני מגיע אליו.
תעברו דיון-דיון בפורום הזה, כל מה שאפשר כבר לומר בנושא של תואר/לא תואר – כבר נאמר.
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
תודה לכולכן על התגובות החמות.
כיף לפרסם כאן.
-
אומר את האמת: שמחתי לקרוא את התגובות האחרונות.
שפה היא דבר מדהים, אני בעצמי חיה ונושמת אותה יום-יום, כמתרגמת ועורכת לשונית.
אבל היא לא הכל בחיים. היא אפילו לא נמצאת ברשימת “עשרת הערכים העליונים” – בדקתי היום.
וכן, יש אנשים מדהימים, עם תוכן שכדאי מאוד להקשיב לו, שיש להם שגיאות כתיב. או תחביר. או שסתם אין להם כושר שפתי מפותח. או שאין להם כושר רטורי. וחוסר סבלנות וסובלנות – יזיק לנו מאוד, וחבל.
ולקח לי זמן, אבל בסוף גיליתי שאוהבים אותי יותר, ורוצים לדבר איתי ולהיות איתי יותר, כשאני לא מתקנת טעויות. לא לשוניות, לא עובדתיות. בדרך כלל העולם ימשיך לנוע גם אם לא נתקן את טעויותיהם של אחרים, וגם אנחנו כנראה נישאר בחיים. תבדקו.
הסתייגות, רק כדי להרגיע: אם מוציאים חומר כתוב לאור, לציבור הרחב – כן כדאי לתת למישהו שכן יודע את המקצועות הנ”ל לעבור עליו מבחינה לשונית. אבל זהו. מדהים, וקצת עצוב, לראות את האור בעיניים של התלמידות כשאני מבהירה, במענה לשאלתן החוששת: “המבחן בתורה בודק את הידע שלכן בתורה, לא בעברית. בשביל זה יש מבחן נפרד, ביום אחר”.
-
מותק.
איזה כיף לקרוא.
עכשיו תכתבי על האמא שרוצה לדעת: “היא צדיקה? רגע, מידי צדיקה? צנועה? אבל לא יאכנע, כן? משפחתית? מה, מידי תלויה באמא? לא? אז הדעה של ההורים לא חשובה לה?”…
-
וואו. מזעזע, כפי שאמור להיות.
לא יכולה לכתוב יפה – כי אין שום דבר יפה בסיטואציה, אבל הסיפור כתוב טוב…
נקודה שתהיתי לגביה, בתור חובבת היסטוריה.
האם יש לך נקודת זמן ומקום מדוייקים לגבי הסיפור?
כי בדרך כלל הגרמנים לא הרגו יהודים ברחובות הערים. הם לא רצו ליצור מהומות, וגם ניסו להסתיר את הברוטאליות שלהם מהאזרחים, עד כמה שהצליחו. ברוב המקומות הם גם רצו לשמור על האפשרות להשלות את היהודים שהם לא פועלים לקראת השמדה. פה ושם היו מקרים של רצח ברחובות, אבל לא באופן המוני, בדרך כלל.
מה שכן קרה הרבה היה מעצרים המוניים, שהסתיימו בהוצאות להורג, אבל לא באופן פומבי.
לכן, אם יש לך מקרה ספציפי שבו זה כן קרה – יכול להיות שכדאי לציין זמן ומקום בקצרה, כדי למנוע תהיות כאלה (אולי באופן מושתל בסיפור עצמו).
-
אומר את האמת: גם אני תוהה לגבי מטרתו ויעילותו של הפורום הפתוח. ואני לא מטפלת, אגב, גם לא משהו דומה, ולא נמצאת בפורום הסגור.
אני לא יודעת עד כמה אישה אינטלגנטית תיקח ברצינות עצות שעלו בפורום נרחב שכזה. כן, גם אם לזו שכתבה את העצה יש תוית של “טיפול” – למען האמת, די קל לקבל תוית כזו. כל מה שצריך לעשות בשביל זה הוא לבחור בתוית “טיפול” בפרופיל האישי… כל מי שרוצה – יכולה.
גם אלו שאכן יש קשר בינן לבין עולם הטיפול, מתפרסות על פני קשת רחבה ביותר של הכשרות, ניסיון, גיל ותחומי התמקצעות. החל מכלום, ועד לרמה מקצועית רצינית – וכל מה שביניהם.
וגם אם זו שכותבת היא אכן אשת מקצוע מנוסה – אי אפשר לצפות למענה מקצועי ממוקד בפורום אינטרנטי נרחב שכזה, פורום שמטבעו אין בו אפשרות להתייחס למורכבות השאלה ולספציפיות של המקרה והמעורבים בו.
אם כך – מטרת הפורום אינה, כנראה, מתן ייעוץ, סיוע ומענה מקצועי.
אפשרות נוספת היא להעלות נושאים שהיינו רוצות לקבל בהם תמיכה רגשית, עצות מניסיון אישי של אחרות שהיו במצב הזה, ואולי הכוונה לגופים מקצועיים, במקרה הצורך.
בשביל זה – לא צריך את הפורום. “תחנת דלק” נותנת במה מושלמת לעניינים כאלו – והם מועלים בה על ידי ההנהלה באופן יזום. מכך, באמת, אפשר להיתרם המון.
האופציה השלישית שחשבתי עליה היא שהפורום נועד ליצור דיאלוג בין עולם הטיפול לבין ההמונות – דיאלוג נצרך וחשוב, לשני הצדדים, שיאפשר למטופלות פוטנציאליות לקבל מושג אודות העולם שנראה עמום לעיתים, מבחוץ, ולא פחות חשוב – לתת לנשות המקצוע מעולם הטיפול לפגוש את השאלות שעולות מהציבור הרחב, ולהתמודד עמן.
הבעיה היא שהדיאלוג המדובר לא ממש מצליח להתפתח. כדי לפתח שיח כן ובונה, צריך לאפשר אותו. ברוב הדיונים כאן, מהר מאוד מגיעים למקום של התגוננות, תקיפה, וחוסר נכונות לדון ברצינות בשאלות שעולות. באופן כזה לא מתפתח שיח, אלא ריב. זה חבל, כי שיח כזה, לדעתי, יכול היה לתרום הרבה מאוד לשני הצדדים. אבל כרגע – זו התחושה שאני, לפחות, קיבלתי.
לא הצלחתי לחשוב על מטרות נוספות שיכולות להיות סיבת הפורום הפתוח, ולכן אני לא ממש בטוחה איזו תכלית יש לו.
אשמח לשמוע אם מישהי יכולה להסביר, באופן ברור, מה התועלת של הפורום הפתוח כאן, או מה המטרה המוגדרת שלו.
-
ממש ממש יפה. היה לי כיף לקרוא.
נהניתי מהשיקוף הפשוט והכן של מרקם החיים שלנו כאן בארץ, מזוית שהיא מעניינת ואחרת, ועם זאת לא קלישאתית או מנותקת.
אהבתי מאוד שלמרות שהיה לך רקע דרמטי – הצלחת לשמור עליו כעל רקע לסיפור <b style=””>שלך, ולא להתפתות להפוך את הרקע לסיפור עצמו…
אם את מרשה, הערה קטנה: בלי לסתור את האמור לעיל, כן הרגשתי שיכולת להעביר טוב יותר את התחושות של הנוכחים בזמן החילוץ. הקטע הזה הרגיש לי קצת רגוע מידי… התקשיתי להרגיש שם את פחד המוות שהייתי מצפה לו.
כל שאר התיאורים היו חיים ויפים.
תמשיכי לכתוב!
-
תודה, רות!
-
וואלה, זו אליגוריה?
כשניסיתי לכתוב אליגוריה – לא הלך. והנה מה שיצא כשאפילו לא חשבתי שאני כותבת אליגוריה…
עולם הפוך ראיתי.
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
אתר מעולה!
(אני משתמשת בו לשפות אחרות, לא אנגלית.)
-
** תוכן זה הוסתר **
-
אם כך – אשרייך…
לפי הקצב שלי, אני מרוויחה הרבה הרבה יותר מתרגום ספרים של אחרים, מאשר מכתיבת אלו שלי…
למרות שכתחביב – האופציה השנייה ודאי כיפית יותר, אין מה לומר.
-
לכסות יש מצב…
אבל בהגדרה שלך נכלל כל סכום משכר מינימום ועד חמש מאות ש”ח לשעה. וה”כיסוי” שאת מדברת עליו – נראה לי קרוב עד צמוד לאופציה הראשונה…
-
נכון, אבל במקרה של פתיחת החנות – האחרים שהבאת, שמרוויחים יותר, הם עסקים גדולים ומבוססים יותר.
וכאן – הכותבת המתחילה שמוציאה את הספר תרוויח פחות (שוב, לשעה) מהגרפיקאית, המעמדת, העורכת הלשונית – גם אם כולן מתחילות בעצמן…
-
קצת אירוני, אבל הגעתי למסקנה שבדרך כלל, כל אחד מבעלי המקצועות שעובדים על הספר, מרוויחים עליו יותר מהסופר (פר שעה, כמובן)…
-
** תוכן זה הוסתר **
-
הצעת פרסומת בחינם, את מופתעת מכך שקפצו על המציאה?…
-
מזדהה.
תסמונת המתחזה…
-
דווקא אהבתי מה שעשית עם הידיעה מהעיתונות – כך יכולת להמשיך בסיפור עצמו בלי לסטות הצידה בשביל תיאורי החטיפה…
