הוראה רכזות וחינוך שרה לרנר
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
יואו, מותק של כתיבה!
איך הזדהיתי עם התיאורים של הזו”צ… מדוייק! (לפני כמה שנים, לא ממש רחוק. היום אנחנו לא לוקחים קופסאות לפאות וכאלה, וכן לוקחים טלית, וגם את השמיכה של המתוקי…)
לא יודעת מה הכללים, אבל עזבי, תמשיכי לכתוב. אחר כך כבר תחליטי איזה ז’אנר כתבת…
-
כתבתי את זה לפני חמש שנים…
בעקבות ידיעה היסטורית קצרה שקראתי על מלחמת העולם הראשונה.
סתם נתקלתי בזה לאחרונה, נתקפתי נוסטלגיה והעליתי, בלי שום כוונות נסתרות לאקטואליה כזו או אחרת.
-
תכתבי למייל reuya100.
-
תודה!
-
כן, אבל הספר לא מדבר על כך מפורשות אלא מרמז.
-
אפשר לשלוח מייל למחברת – reuya100 שטרודל ג’ימייל.
יש לה נקודות מכירה ברחבי הארץ, ויש גם אפשרות למשלוח בתוספת תשלום.
-
צודקת לגמרי.
למען דור העתיד של הספרות החרדית, בכלל…
-
תודה, עליזה!
-
חבל, אם את אוהבת מאוד – לא שווה לך להיות קצת פחות מלחיצה, ובלבד שיציעו לך מהפלפל?…
וברצינות – גם לי שגיאות מציקות מאוד (לא יודעת למה, אבל אחת השגיאות שהכי מפריעות לי – כשאומרים “כנה”, סגול בנ’, על זכר…). אבל לא שווה לי לאבד חברות בשביל זה, וגם לה להיות מתוייגת כטרחנית השכונה.
-
יכול להיות.
זה לא שיר, אגב! מי כמוך אמורה לדעת את זה…
-
נכון. כמו שכתבתי – זה היה התאריך, והטריגר.
את המקור הוספתי בשביל לתת את הרקע ההיסטורי, למי שמעוניינת. הרקע של התקופה, כמובן, ולא של היום עצמו – שמבחינתי אין לו משמעות כלל.
-
תודה על השאלה, שמחה להבהיר.
לא, הקטע הוא ממש לא על חג המולד.
זה אכן היה התאריך.
מכיוון שמהות האנקדוטה לא הייתה קשורה לכך, והתאריך היה רק הטריגר – הרשיתי לעצמי לכתוב את הקטע.
בכל זאת, יש סיבה למה בחרתי שלא לציין את התאריך במפורש…
-
אויש, הם התחברו לי.
– – –
-
לא הייתי משאירה בלי כלום, זה מציק בעין…
אהבתי את האופציה של הקוקוים. (—)
-
אם אני זוכרת נכון, על הספר הזה דווקא כן כתוב שהוא מיועד למבוגרים, וגם לא יצא לי להיתקל בו בספריות חרדיות.
ואמא ששולחת את ביתה לספריות לא חרדיות – ובכן, מסתבר שתהיינה לה בעיות גדולות יותר מאשר הספר הזה…
-
לא אני כתבתי את היצירה, ואין לי ממש עניין להגן עליה.
יש מה ללמוד מהעובדה שמפיקי קונצרטים גדולים דווקא בחרו לכלול את היצירה הזו כחלק מתכנית הערב.
יש גם מה ללמוד מהעובדה שחלק החליטו שלא לכלול אותה…
לא כל מי שלא התחבר לרעיון הוא מצומצם – הצמצום הוא לשלול מראש את האופציה שדבר כזה יכול להיקרא אמנות.
הרעיון שאני באתי להעביר הוא שהגדרת האומנות היא מורכבת. היצירה הובאה רק כדוגמא לכך.
-
למה היא נחשבת מוזיקה – אני לא יודעת אם התשובה פשוטה, ויכול להיות שהיא לא.
מנקודת מבטו של היוצר, נראה לי שמכיוון שגם דממה היא חלק ממכלול הצלילים והיא מהווה מרכיב במוזיקה, ניתן ליצור יצירה שמורכבת רק ממנה.
לא בהכרח כולם יסכימו איתו, אבל נראה לי שזו הייתה הדעה שלו.
אם זה מעניין אותך, תערכי על זה חיפוש – אני מצאתי שהנושא הרחיב את אופקיי… דווקא בגלל המוזרות שלו.
-
יכול להיות, זה כבר עניין של מחלוקת בין אמנים, וכל אחד מוצא לנכון להעביר את רעיונותיו באופן אחר. זה מה שעושה את האמנות לאישית.
כך הוא בחר להעביר את המסר, יכול להיות שיש שעשו זאת טוב יותר, ויכול להיות שלא.
אבל עזבי, לא זו הנקודה. הנקודה היא שזו הייתה דרכו האומנותית להעביר את הרעיון שהיה בו, בין אם אהבנו את הדרך ובין אם לא.
גם לא את כל היצירות של פיקאסו הייתי תולה בסלון שלי, ובכל זאת אני יכולה להבין את האומנות שהביע בהן…
-
לגיטימי. גם אני כנראה לא הייתי משלמת על זה.
אבל לשלול ולומר שאין מאחורי זה כלום – זה צמצום מחשבתי מסוים, דווקא בגלל שהשאלה כל כך מתבקשת.
-
פעם הייתה לי תובנה, שנכונה לתחומים רבים, ונראה לי שהיא נכונה גם כאן:
ככל שהשאלה שלך מתבקשת יותר – כך יש סיכוי שמישהו חשב עליה לפנייך. ויש גם יותר סיכוי שעומד משהו מאחורי מושא השאלה. תחשבי על זה.
גם כותב היצירה יכול היה לומר מה שאת אומרת. אבל הוא רצה להביע משהו, וזו הייתה הדרך שלו להביע זאת. מה הוא רצה להביע? לא חקרתי מספיק את היצירה, אבל נראה לי שהוא רצה לתת ביטוי למושג “שקט”, שהוא מושג קשה להבעה – כל דרך שתביעי את השתיקה, יסתור אותה… וזו הייתה הדרך שמצא. הוא הביע גם הרבה דברים אחרים דרך המוזיקה שלו, ביצירות אחרות.
גם אני ואת יכולות לקחת דפים, להדפיס עליהם חמשות ריקות מתוים, ולומר שעשינו כמותו. אבל זה לא יהיה נכון – מכיוון שהוא עשה זאת כדי להביע רעיון אמיתי שהיה בו, ושמסתבר שלקח לו זמן לחשוב איך להביע אותו. ואנחנו – עשינו זאת כדי לחקות אותו…
את יכולה לקרוא את המאמר הבא באתר “בצלאל” (שיש לו מילה כלשהי בנוגע לאמנות), בנושא השיר.
https://journal.bezalel.ac.il/he/protocol/article/3516
-
בשיר של שש מילים אין הרבה מכלום… מקוצר היריעה.
אבל נראה לי ששירי הייקו מבוססים על ציוריות, זה מה שהתכוונתי לומר.
-
אגב, היצירה נכתבה בשנת 1952 – לפני כשבעים שנה.
לא מתנדף כל כך מהר…
-
כל מה שאתן אומרות נכון, ואפשר לומר עוד הרבה, בכמה וכמה כיוונים.
זה מה שבאתי לומר – שההגדרות כאן מורכבות…
ושלא כל אחד תופס את המושג “אמנות” באותו אופן שאחר תופס אותו.
-
גם אני חשבתי על הייקו, אבל בהייקו יש הרבה ציוריות – שאותה אפשר לנתח.
