הוראה רכזות וחינוך שרה לרנר
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
לכל מי שטענה שאפשר לשלוט במחשבות באופן מלא:
אתן כותבות מחוויה אישית, מהשערה, מסיפורי צדיקים, ממשהו ששמעתן?
כי לכתוב דבר כזה מחוויה אישית נשמע לי קצת פנטסטי וחסר כנות או מודעות. לא יודעת.
-
אויש, איך אני מזדהה…
מותק של כנות!
הערונת: יוסיף כל כך הרבה לחריזה היפה שלך אם תחליפי את “למנוע” במילה שנגמרת ב”ניע”, או אפילו “נע”, בצירה מתחת לנו”ן. הנ’ עם החולם קצת תוקעת את הקצב…
וממש בדיעבד – וזה גם עניין של טעם – אפילו “להבליע”, לדוגמא, יזרום יותר מאשר “למנוע”, נראה לי.
-
אפשר להביע דעה?
ואני לא באה להגן על הסקר הזה ספציפית – אני לא מדברת עליו בכלל. אבל בהמשך לדיון שהתעורר:
יש בחברה שלנו המון רתיעה מלדבר על הפרעות נפשיות, מכמה סיבות. אחת הותיקות שבהן – כדי שלא יגיעו לאבחונים בטעות.
דעתי הצנועה בעניין היא שידע אינו הגורם לכך. אם כבר – להפך.
בואו. ילדה בת חמש עשרה שלא מסתדרת עם אמא שלה ומגיעה בעקבות הסקר למסקנה שהיא נרקסיסטית – הייתה, כנראה, מגיעה לאותה מסקנה אחרי קריאת מאמר על הפרעת אישיות גבולית, אנטי סוציאלית, תלותית, ועוד כמה. הגיוני גם שהיא חושדת שהחברה שלידה לוקה בהפרעת אכילה, הילד בן השנתיים של השכנה – באוטיזם, והיא עצמה – בלוקמיה. יש לה אפילו תסמינים ממש דומים לאלו שהיו לגיבורת הספר שקראה אתמול.
אני מקווה מאוד שאף מבוגר רציני לא ייקח אבחנה של בת חמש עשרה לגבי אמה ברצינות.
ידע, בכל נושא, מאפשר להפך – לדייק את עצמנו, ולהבין, למשל, שהעובדה שהשכנה למטה נוטה לדבר בקוצר רוח קל – אינה מעידה על היותה נרקסיסטית, והג’וק שלנו ללחוץ על ידית הדלת אחרי שנעלנו אותה – אינו מעיד על הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית.
הילדה המדוברת תאבחן את אמה במשהו, ככל הנראה. במה? לא משנה כל כך. אולי לכן הפסיכיאטרים אינם קובעים פרוטוקול טיפול על פי הוראותיה.
אבל זה די מגוחך לסרב לכל הנגשה של ידע מסיבה כזו.
-
כתיבה יפה.
אבל מלבד מה שהעירו לעיל, לא יודעת אם חכם לנערה בת חמש עשרה לכתוב על רווקות מאוחרת, או נושאים מהסגנון הזה. לא נראה לי שסיפור כזה יכול לצאת אמין מידי.
-
לא יודעת אם שמת לב, אבל הכנסת המייל עדיין מסומנת כחובה – מה שכנראה ימנע מהרבה לענות על הסקר…
-
יש לי בן דוד שהוא נכד של ראש הישיבה באחת הישיבות הגדולות המוכרות ביותר בארץ.
הוא למד למבחן הקבלה כפי שלא למד מימיו, והסביר שהוא חייב לעבור את המבחן בצורה מושלמת, פן יגידו שהתקבל בגלל פרוטקציה…
וכאחת שאין לה שום פרוטקציות (הסבא המדובר הוא מהצד השני…), אומר:
אין לי מושג למה יש חלוקה ל”משמים” ול”פרוטקציה”. יש לה’ המון דרכים להסתיר את רצונו בטבע, וזו עוד אחת מהן.
-
אם כבר כתבת יפה כל כך על ביקורת בתחום שלך, דינה, אוסיף גם על התחום שלי:
אני עובדת בתרגום ועריכה. הגעתי לתחום דרך אבא שלי – הוא מהגדולים בתחומו, עם ניסיון של עשרים שנה ופרוייקטים ענקיים.
בפעם הראשונה שהוא שלח לי לקוח (אמיתי! שמשלם! לא שת”פ שווה במיוחד!…), סיכמנו שאשלח לו את החומר לביקורת לפני הגשה ללקוח. שלחתי בדחילו ורחימו את הפרק הראשון לאבא שלי, וחיכיתי למחמאות. אני מוכשרת, הרי, וזה אפילו בגנים שלי.
אבי אמר לי שזה מעולה ממש בשביל מתחילה, יש לו רק כמה הערות. הוא ישלח לי בקובץ.
פתחתי את הקובץ שהוא שלח לי עם ההערות, ובאתי להתעלף. הקובץ היה אדום יותר מאשר שחור. לפחות שלושה-ארבעה תיקונים לשורה. מעליב ברמות.
האינסטינקט אמר לי להתווכח, לריב שורה-שורה, לנסות להציל מה שאפשר.
אבל מהר מאוד התפכחתי. העריכה שלו עולה הון. הוא נתן לי אותה בחינם. אני משוגעת, שאוותר עליה?
אז בלעתי ת’אגו, תיקנתי אחד-אחד. שלחתי ללקוח. המשכתי לעבוד. נשכתי שפה ושלחתי גם את פרק ב’ לביקורת. קיבלתי אותה בכמויות.
ולאט לאט, היא פחתה. לא כי אבא שלי החליט לרחם, ממש לא. פשוט כי— זה עבד. טאדם. למדתי את הביקורות שלו. ניתחתי אותן, שאלתי שאלות, קיבלתי הסברים מקצועיים ומדוייקים.
זה כאב? כאב. מה לעשות. אגו זה אגו.
אבל מבחינה מקצועית – רק בזכות הליווי שלו, והביקורת הקשוחה (שאגב – נאמרה תמיד בצורה מכבדת, ויחד עם מעלות שהוא תמיד איכשהו מצא), הצלחתי להעלות את הרמה שלי ולהתמקצע ברמה כזו שאני עובדת היום בביטחון, במקצועיות, ומתמחרת את העבודות שלי בהתאם, ב”ה.
ממליצה.
ועוד משפט לסיכום, שלמדתי על הדרך: כישרון הוא דבר מדהים, כדי להתחיל איתו את התהליך. למעשה, ניסיון בונה את המקצועיות פי אלף מהכישרון. תכבדו את בעלי הניסיון.
-
מעתיקה לכאן מה שכתבתי על הספר בדיון אחר:
הספר מלמד המון על קשרים פוגעניים – והעקרונות המתוארים נכונים לכל מערכת יחסים שאינה בריאה, גם אם אינה מגיעה לסיטואציות קיצוניות (בין מורה לתלמידה, בין חברות, בנות משפחה, וכו’).
הספר מתריע איך מתפתחת מערכת יחסים פוגענית – הבלבול, המניפולציה, המעברים החדים בין תחושות של אהבה, הבנה ואכפתיות לבין ניצול, תמרון והשפלה.
הספר גם מלמד המון על הורות, על נתינת מרחב ואמון, ועל סיוע לבניית חוסן פנימי במקום תלות בהורים.
מעל הכל – הספר לימד אותי אישית על הכח של אהבה אמיתי, סבלנות וקבלה, ועל הכח של קשרים טובים ובונים.
ועוד משהו, אולי הכי חשוב:
ההבנה שאין להאשים את הנפגעת. פשוט לא.
אפילו רק בשביל זה שווה לקנות את הספר.
מכל הסיבות הנ”ל, אני חושבת שהספר מתאים לכולן…
(הסתייגות: בלי קשר לנושא הספציפי של הספר, לא נראה לי שהוא מתאים לנערות מתחת גיל שמונה עשרה מכיוון שהמורכבות שלו דורשת בגרות רגשית מסויימת.)
-
שידוכים הם בעיקרם עניין חברתי, לאו דווקא דתי. ברור שהם מושפעים מהדת ומשפיעים עליה, אך ביסודם הם אינם עניין דתי.
לכן, קצת מוזר להתווכח על אופן ניהולם בהתבסס על ראיות שמובאות ממעשים שהיו לפני אלפי שנים.
(הדגשתי שלא מדובר בעניין דתי, מכיוון שאם כן היה מדובר בכך – הדורות המוקדמים יותר רק מחזקים את הראיה. אבל בעניין חברתי – די טפשי לדון על מציאות שקיימת בחברה כיום על פי מציאות שהייתה קיימת בחברה שקדמה לנו בהרבה.)
מקווה שהובנתי נכון, ושלא השתמע מדבריי ח”ו שום זילות כלפי האבות הקדושים, משום כיוון שהוא (ברגע שהנושא הוכנס לדיון, כל תגובה היא בחזקת סכנה…).
-
נסי לפנות ליד לאחים.
-
מקווה…
-
לא יודעת מה הטכניקות לניפוח, אבל קניתי פעם ספר של אחת הסופרות המעולות במגזר. הספר היה יקר יחסית (שמונים ש”ח), והחלטתי שהמחיר מוצדק – מכיוון שהספר היה עבה במיוחד, ויחזיק לי כמה שבתות.
למעשה, כשהתחלתי לקרוא, גיליתי שלכל פרק יש דף שער מושקע, כשהעמוד מהצד השני ריק.
הרגשתי מרומה, ובלי קשר לכך שהספר היה טוב – הרגשתי שעבדו עליי, והתחרטתי שקניתי אותו.
אז בבקשה, שהטכניקות לא יבלטו יותר מידי…
-
שוב, ודאי שלא נכון לאבחן באופן לא מקצועי.
אבל לא נראה לי שהידע הוא הגורם לזה, אלא האדם עצמו, בלי תלות בידע הספציפי.
-
ראי תגובתי לרחל פישביין.
-
לכן כתבתי שתגובתי לא מתייחסת לסקר הספציפי הזה.
-
אני אהיה יותר ממופתעת אם סיפור כזה יהיה אמין.
בכלליות נראה לי שנכון לומר שקיימת קורלציה בין הגיל של האדם לבין הבנתו את הניואנסים של החיים.
-
וואו, תודה רבה על התשובה המפורטת!
עזרת לי מאוד!
-
ספציפי לקרוהן וקוליטיס.
-
אי אפשר לעשות גם וגם?
-
מצויין, זה מה שרציתי לוודא.
תודה רבה על המידע!
מתחילה ללמוד…
-
כן? זה בטוח נספר גם אם אין לי תקן?
כי אמרו לי אחרת, ואני לא רוצה סתם לבזבז זמן וכסף…
אבל אני אכן רוצה להתחיל כמה שיותר מוקדם.
והאם יש עוד תנאים מגבילים, או שזה תעודת מורה בכיר וזהו?
-
אין לי מושג…
אני לא מכירה אותם באופן אישי, רק שיערתי שיש נציג כזה. אבל אולי אין.
-
תיקון עובדתי, לא קשור לתוכן הדברים:
רבי עקיבא היה תנא, לא אמורא.
-
מאמינה שיש מחלקת הסברה, ושלא המוקדניות שעונות לפניות אמיתיות הן אלו שתענינה לך. אבל זה מהשערה, לא מידיעה…
-
אין לי מושג…
