הוראה רכזות וחינוך שרה לרנר
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
לא יודעת איך לא הזכירו פה עדיין את ראויה – של שרי לוין.
לדעתי – זה ספר חובה לכל אישה, ובפרט לאימהות ולמורות.
-
ישנו ספר בשם “שני בתים בקצה העיר”, של הסופרת ש. אמיתי, ובו סיפור בן כמה פרקים על יהודי המערות בלוב.
אין לי מושג אם זה שמה האמיתי או לא, ומה פרטי הקשר שלה – אבל אם יש לך אפשרות לברר, מאמינה שיהיה לה מידע…
-
הספרים של הרב חיים סבתו – מדהימים בכל קנה מידה. ממש.
הכתיבה שלו היא מהמשובחות שראיתי – גם גבוהה ואינטליגנטית, וגם זורמת וכיפית לקריאה.
העומק, הן של השכל והן של הרגש – נדירים.
הכנות, האותנטיות
ומעל הכל – האמונה, יראת השמים, אהבת ה’ ואהבת התורה של הסופר, שמחלחלים דרך הספר לקורא.
אני קראתי את תיאום כוונות – על חוויותיו כחייל במלחמת יום הכיפורים, ואת בואי הרוח – על ילדותו ונערותו במעברה בירושלים שכללה בה עולים מכל הארצות וניצולי שואה. יש לו עוד כמה שעדיין לא קראתי.
ואם מותר גם ספרים עיוניים יותר –
“לא נתנו צ’אנס”, של הרב אורי זוהר.
-
אני משערת שאת מתכוונת לפן היהודי – גזירות קנ”א ועד לגירוש?
אם כן, הייתי ממליצה לך לחפש את הספר “הנסיך מן האנוסים” של אבנר גולד.
בסוף הספר יש לו כעשרים-שלושים עמודים של היסטוריה – מידע מפורט ומקיף על התקופה. לא חלק מהסיפור, נספח כזה.
אם את אכן מחפשת חומר על גירוש ספרד – תקראי גם את הקדמתו של האברבנאל לספר מלכים.
-
מרים,
אין לי מילים להגיב.
מתפללת שה’ ישלח לך רק אור וטוב.
ותודה לך על המקום והמרחב הפתוח והבטוח שאת מביאה לעולם.
-
בשנה שעברה הייתה לי התפרצות של מחלה מסויימת, ובגללה הייתי בכיסא גלגלים לכמה ימים.
כמה שניסיתי להמנע מכך – הייתי חייבת לצאת מהבית, בין היתר כדי להגיע לרופאה על מנת לנסות לצאת מהמצב…
בימים האלה קיבלתי הבנה חדשה, והערכה מחודשת לנשים שמתמודדות עם מה שאת, אפרת, מתמודדת.
תמיד הייתי בעלת טקט, נראה לי. אבל רק אז הבנתי מה זה להיות בסיטואציה הזו. להיות המוצג המוזיאוני.
רק אז הבנתי, יותר נכון הרגשתי, מה עושים המבטים הללו.
אני זוכרת איך כל מבט, גם של כאלו שלא הכרתי בכלל, צרב אותי.
ומה שהכי בער בי הייתה התחושה הזו, שהם מנסים לאבחן אם אני נורמלית למרות שאני בכיסא גלגלים.
(נראה לי שאני נורמלית, אבל גם אם לא – זה לא היה קשור…)
עצם השאלה מקוממת.
מה זה ‘נורמלית למרות שהיא בכיסא גלגלים’?
זה כמו לשאול אם מישהי נורמלית למרות שיש לה נמשים, או עיניים כחולות, או נעליים במידה 38.
לאחר מעשה שמחתי על ההבנה שנוספה לי בימים אלו.
(בזמנו לא שמחתי בכלל – בבחינת “לא הן ולא שכרן”…)
ולמדתי גם – אם קיבלתי כל כך הרבה הבנה משבוע אחד – כמה עומק יש לאישה שמתמודדת יום יום…
בקיצור – מעריכה אותך מאוד, אפרת, גם בלי להכיר אישית.
-
את כל כך, כל כך צודקת.
אין רגילים. יש אותי, ואותך, ואותה, ואנחנו כל כך שונים, וגם כל כך דומים, וגם הדמיון וגם השוני – שניהם לא נובעים מפרמטרים חיצוניים, שטחיים כל כך.
וכן, גם תכונות אופי, ומנת משכל, ויכולות פיזיות, וקהילה – כל אלו חיצוניים.
אנחנו אוהבים, ורוצים, ומייחלים, וכואבים, ומשלימים – כולם, וכל אחד בדרך שלו.
והדומה בינינו הוא שלכל אחד מאיתנו יש ייחודיות, וכולנו, בסתר ליבנו, רוצים להכיר אותו.
אנחנו דומים בשוני שלנו.
והמושגים “שונה” ו”דומה”, “רגיל” ו”ייחודי” – מתערבבים כולם, ולא ברור מה מקומם בכלל, כי איך אפשר לקטלג עולמות.
בואו נכיר, דבר ראשון, באינסופיות שלנו, של כל אחד שנברא בצלם אלוקים.
-
בכתובת reuya100 בג’ימייל.
יש גם אתר – תכתבי “ראויה” בגוגל.
-
מה זה הבית למורה הפרטית?
-
לא הייתי רוצה ללמוד ממישהי שלא עובדת ומונחת בתחום, ולא משנה באיזה מקצוע…
-
ספר מדהים, תקופה טיפה יותר מאוחרת.
-
אין לי מושג. שאלתי אותו מהאחראית על ההוראה המתקנת בתיכון שבו אני עובדת.
אבל נראה לי שמוכרים אותו בחנויות הספרים.
-
יש ספר מדהים בשם “הוראה מתקנת לתיכון”, של רחל איידנסון.
כמי שעובדת בתחום, הוא נתן לי הרבה.
(בנושא הוראה מתקנת, לא אבחונים).
-
תודה רבה!
-
לא נראה לי שנכון לומר שיהודי לעולם לא טועה.
אבל המדד לכך הוא לא אם הוא חרדי או לא, אלא אם הוא עובד ה’ או לא.
המילה “חרדי” היא לא מילה נרדפת ל”עובד ה'”.
יש עובדי ה’ שאינם שייכים למגזר החרדי, ויש חרדים בהשתייכותם שאינם עובדי ה’. ויש גם הרבה שהם גם וגם.
אבל הדת שלנו, ככל שידוע לי, היא יהדות, לא חרדיות.
-
את מדהימה וכל כך אמיתית, כמו תמיד.
-
ועוד משהו, אולי הכי חשוב:
ההבנה שאין להאשים את הנפגעת. פשוט לא.
אפילו רק בשביל זה שווה לקנות את הספר.
-
הספר מלמד המון על קשרים פוגעניים – והעקרונות המתוארים נכונים לכל מערכת יחסים שאינה בריאה, גם אם אינה מגיעה לסיטואציות קיצוניות (בין מורה לתלמידה, בין חברות, בנות משפחה, וכו’).
הספר מתריע איך מתפתחת מערכת יחסים פוגענית – הבלבול, המניפולציה, המעברים החדים בין תחושות של אהבה, הבנה ואכפתיות לבין ניצול, תמרון והשפלה.
הספר גם מלמד המון על הורות, על נתינת מרחב ואמון, ועל סיוע לבניית חוסן פנימי במקום תלות בהורים.
מעל הכל – הספר לימד אותי אישית על הכח של אהבה אמיתי, סבלנות וקבלה, ועל הכח של קשרים טובים ובונים.
מכל הסיבות הנ”ל, אני חושבת שהספר מתאים לכולן…
(הסתייגות: בלי קשר לנושא הספציפי של הספר, לא נראה לי שהוא מתאים לנערות מתחת גיל שמונה עשרה מכיוון שהמורכבות שלו דורשת בגרות רגשית מסויימת.)
-
כל מילה.
תודה, אדל.
-
ספר מדהים.
חובה לכולן, לא רק למטפלות.
-
מדהימה, תודה על השיתוף.
-
מסמרים בכיס הסרפן הוא ספר מאוד חזק.
לי אישית היה קשה לקרוא אותו באותה תקופה, בגלל מישהי קרובה אליי שהייתה במצב דומה.
הספר היה טריגרי מדי בשבילי אז.
אבל באופן כללי – הוא מדהים.
-
לא, יש סמינר ללימודי קודש אחרי תיכון בשם “שיויתי”.
לא ממש מכירה, אבל יודעת שקיים…
הייתה לי תלמידה שהמשיכה שם.
-
לא, לגמרי לא.
זה מה שאמור היה להיות שם.
-
תודה!
כתבתי את הנ”ל ספציפית על ההכרות שלי עם ליביה דיקמן הי”ד, שנרצחה בפיגוע בירושלים.
אבל כמו כל שיר – אפשר לקחת אותו לכל כיוון שמתחבר…
