כללי תמי אפשטיין
כלליתגובות הפורום שנוצרו
-
ונציה טוב לך?
שם זה אחד מאמצעי התחבורה…
-
לפני הכל: לכתוב לכתוב לכתוב. לא משנה מה. יומן אישי, לוח מודעות, הודעה לאומה. לשייף את כלי הכתיבה, לתת למילים אפשרות לזרום מהתת מודע אל המציאות.
בנוסף, יש הרבה תרגילי כתיבה, שמטרתן לפתוח את הראש לכיווני חשיבה.
בשיעורים שאני מעבירה בהתמחויות אנחנו עושות תרגילים שהבנות נדהמות ממה שיוצא להן.
קחי תרגיל פשוט:
כתבי לעצמך משפט אקראי (התיק האדום שרבץ היה כבד – סתם צץ לי הרגע. קחי כל משפט שעולה לך בראש)
תנסי לשלב אותו בשלושה סיטואציות שונות (גבר באוטובוס, אשה בקופ”ח, מורה בחדר מורות. כאמור – סתם זורקת)
עכשיו תנסי לפתח את זה הלאה. אם נלך בדוגמא שנתתי: למה אדום, למה כבד. מה הכיל. במה היה מיוחד שמשך תשומת לב. איך סחבו אותו. תני לעצמך המון שאלות שיכולו לגבש לך כיוון לסיפור.
זו סתם דוגמא שעלתה לי בשלוף, ויש הרבה תרגילים שניתם לשחק איתם ולפתוח את היצירתיות.
בהצלחה
-
בנות – פחות.
בנים – שמעתי על כאלו שקיבלו המלצה לאבחן (ראיינתי כאלו), כדי לאשש את המחוננות ולקדם אותם בהתאם לכך. אפשר להוסיף עיון בלימוד הגמרא וכו’, אך יש חשש להעמיס יותר מדי. ברגע שזה מאובחן – רצים עם זה הלאה
-
פטיפורים?
-
נכון, אני לא בגיל הקטן.
אבל הייתי שם למעלה מעשר שנים. אז כן מותר לי לחשוב את מה שכתבתי?
תודה
-
רק לי מציק שמוזילים ככה את האבות הקדושים?
ובלי קשר, זה אפילו לא מצחיק.
השידוכים המתוארים היו ענבי הגפן בענבי הגפן.
מדברים על אברהם? מי היה חמיו? ושל יצחק ויעקב ומשה? ומי היתה אשתו של דוד?
אז בלי שטויות, בבקשה. מאד יפה להסתכל על צד אחר, אבל זו הרמה, אז גם הם ‘התפשרו’ על יחוס.
ושוב, הזילות הזו נוראה בעיניי.
-
מקפיצה שוב.
מישי??
-
ברכה, תודה.
היתה לילדים חוויה של ממש.
ולכל המתלבטות, המקצועיות של ברכה מדהימה. היה מפעים לראות את ההתנסות והלמידה תוך כדי תנועה.
ממליצה בחום.
-
ממליצה.
כל מוצר – מוצר!!!
מהדברים שאת לא מצטערת שהרסו לך את הדיאטה
-
ראשון.
מילה מנצחת – דיבררת אותי. זה מה שעלה לי.
השני גם כבד יותר, וגם מתאים פחות השימוש התנ”כי (כך מרגיש לי. אפשר לחלוק)
-
לא זכיתי להבין.
כתיבת מאמר/ כתבה – איפה את משבצת, ולמה?
-
חשבתי שכך. רק רציתי לוודא.
לא כל אנשי הממלכה יהודיים?
-
תהילה, לא מדובר על שבת? איך היו כלי עבודה לפריצת המנעול? מה עם טלטול ומוקצה?
-
כל הברכות
-
טענתי כך גם לפני עשר וחמש שנים. זה עניין של השקפה, לא גיל
-
פראדי היא אמא שלך? הו, אשה נדירה ומהממת.
תמסרי לה ד”ש חם ממני 🙂
-
לא חייבת לאהוב.
מחר תתחתן בחורה עם מישהו מהבסטה של מחנה יודה ותאמר שהיא רואה בו מידות טובות ופוטנציאל להיות רב.
זה אכן היה חריג חריג חריג.
בזאת פרשתי. אמרתי מה שיש לי, ואין טעם להשתבלל
-
צודקת. אעות שלי
-
טוב, נו. אתן מדברות על הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. לא זו היתה הכוונה כאן.
מעניין שלא הביאו את פער הגילאים של יצחק ורבקה (בת שלוש ובן ארבעים).
הניסוח שהובא לעיל – לא מכבד. הניסיון לצייר את ההיסטוריה יפה יותר – גם לא ממש עובדת. עובדה שהם התחתנו אחד עם השני. פשוט הניחו כל צד בשורה נפרדת, ואז זה נשמע פנטסטי
-
הדוגמאות שהובאו היו מהאבות הקדושים. את עכשיו נותנת הוכחה מהאמוראים. גם מהם לא נכון להוזיל דוגמאות, ועדיין הם לא בדרגת האבות הקדושים. זה א’.
ב’ – הסיפור של רבי עקיבא הוא באמת שונה, יחיד וחריג. כל כך חריג, עד שכתבו עליו בניגוד לשאר נישואי האמוראים.
ג’ – זו רחל שלקחה את ר’ עקיבא לעצמה. לא אבא שלה זיווג אותה עם רועה הצאן. יש *קצת* הבדל. וההיפך, אבא שלה התנגד לשידוך ואף הדיר אותה מנכסיה, כידוע. מעניין למה.
ד’ – כל התוכן כתוב בצורה מאד לא מכבדת כלפי אבות ואמהות האומה. האמור לעיל זה גם אם המסר היה נכון. כאמור – הוא לא!
כל כך מטופש להביא בשורה אחת את החסרונות הסביבתיים של יצחק, בשורה נפרדת את החסרונות הסביבתיים של רבקה, ולומר: הנה, הם התחתנו. למרות.
הלו, את ההוכחה שבעיה מתחתנת עם בעיה (ח”ו, רק משקפת את אותה תפיסת עולם מעוותת)
זה בדיוק מה שהולך היום, כשמתאימים משפחות. מה התכוונת לומר בזה? בגלל ש’דפקת’ כל אחד בשורה נפרדת אנחנו טפשים ולא רואים את זה?
-
זכרתי את השם שלך, ולא היו לי פרטי התקשרות. חיפשתי אותך כאן, אבל הלוגו בלבל אותי.
תודה
-
אשמח, ולא בסתירה לבקשתי הראשונה 🙂
tammyepshtein בג’ימייל
-
אני אומרת שקודם כל תכתבי. אל תחסמי את עצמך (מכירה את הסיפור על ההוא ששאלו אותו אם הוא ישן כשהזקן מעל השמיכה או מתחת והוא לא הצליח לישון כי היה עסוק בלבדןק זאת? זהו)
-
אז פרק אחד מזכיר, נו?
את באמת חושבת שהכתיבה שלך היא כמו של מיה? שהעלילה זהה?
יש זיקה, ואז?
כבר קרה יותר מפעם שבדיוק התפרסמו במקביל שני סיפורים באותו נושא. ואז?
-
לדעתי, החשש שהזיקה לממלכה במבחן הורסת לך את הכתיבה, היצירתיות ומה שאת.
צאי מזה. תכתבי איך שאת רוצה, כמו שמרגיש לך. גם אם זה דומה/ מחקה משהו אחר – בסופו של דבר זה שלך, עם תמהיל שיצרת. זה בסדר לקבל השראה ממשהו. לא בסדר לבחון את עצמינו כמה אחוזי השראה משובצים בטקסט שלך וכמה תוצרת עצמית.
שחררי, תכתבי. רק בשכתוב הסופי תרשי לעצמך לבחון את הדברים/ לבקש זאת מקבוצת הביקורת
