כללי תמי אפשטיין
כלליתגובות הפורום שנוצרו
-
עריכה ספרותית או לשונית?
ספרותית אוכל להציע את עצמי.
עריכה לשונית אני ממליצה מאד על שרי שלסר. מעולה, זריזה והמחיר שלה טוב ממש: *** אין לפרסם מיילים בציבור, השתמשנה בהודעות הפרטיות לשם כך ***
-
הכל חמץ? לכאורה הרב לא. אז מה הבעיה למכור לגוי? שהוא יאכל את זה?
-
הספר ‘טאבו משותף’ ו’ספירלות’ – קריאה מבוגרים, רגש.
-
אמהלה, עכשיו אני מבינה על מה את מדברת…
והסופרת המדוברת – היה לי מה להוסיף לך בסגנון. לא הבנתי זה הכיוון.
נראה לי שגם מרים היתה בכתבה, לא? אוסף העטים לא היה שלה?
-
יש לי אפס ידע בגרפיקה. אני רק כותבת
-
אם את לא מחפשת את החדש ביותר, יכולה להמליץ על הספר שלי – ‘ספירלות’.
אמנם אין הנחתום וכו’, אבל קיבלתי עליו הרבה פידבקים, ב”ה. מבוגרים, רגש.
יצא לבין הזמנים אב תשפ”ג.
-
נתעלם מהמשפט, אבל הבקשה עצמה מתסכלת
-
לומר שזה מכעיס?
הנה, אמרתי
תודה שמוכנים גם לתת קרדיט לכותבת, בתמורה לפרסום. ממש נאצל
-
עצוב.
סוג של קטנות מוחין. אנחנו יהודים, ב”ה, ויש לנו מסכת גיטין
-
מה זה משנה?
ויכוח שלא תורם כלום, חוץ מהרגשה גרועה למתמודדות עם גירושין
-
אשמח ל- 9 לפנות בוקר.
ואתן עושות לי חשק למכור גם כמה ספרים, בדרך לדילול המדפים…
-
אושרת, ממש חבל.
תנסו לבדוק אם בכל זאת יש אפשרות לתרום 5-10 ש”ח.
אנשים לא יתחילו לעשות בלאג ולהצטרף כדי לתרום. אם אפשר סכום קטן – יתרמו. אם לא – יעברו הלאה.
לדעתי זה ממש פסספוס
-
יוזמה חשובה ומבורכת.
אולי כדאי לפתוח גם ב’תחנת דלק’
-
אשרת את מעלה נושאים שד בטאבו של נפיצותם.
הם נכונים אבל בלתי אפשרי לחטט בהם באמת מעל גבי העיתון, ורוב העיתונים גם לא יתנו לכך במה
-
ישן. שנתיים וחצי כבר
-
של מי?
-
לא חקרתי את הנושא, מדברת על מה שקפץ לי. בעריכה ספרותית מן הסתם יצופו עוד הרבה נקודות (כעת זו קריאה מרפרפת של אתנחתא. לא מסגרת של עבודה…)
ואם כבר – על אלו שנים הסיפור שלך מדבר? את (לפחות) כן יודעת?
והסיפור מרתק ומביא רוח אחרת
-
השאלות שלי אמורות לקבל מענה (מהכותבת! עורכת ספרותית היא לא תחקירנית. היא רק אמורה – בין שלל התפקידים – גם להציג את השאלות הללו מול הכותבת) אם יש עורכת ספרותית לעלילה. זה לא קשור לעורכת לשונית, ולצערי הגדול לא כולן משתמשות בעורכת ספרותית (ולכן אנו רואים ספרים מביישים על המדף)
תגובתי הקודמת התייחסה לזו שהציעה לה לחפש עיתון ולפרסם את הסיפור. העלילה יפה וסוחפת אבל לא מספיק מהודקת כדי לפרסם אותה בבמה פרסומית.
זו דעתי, כמובן שאפשר לחלוק עליה.
-
כדי לעלות סיפור לבמה רשמית יש לערוך תחקיר על התקופה ועל ההתנהלות. לא מספיק לדמיין איך היו ומה עשו כדי לכתוב מקצועי.
דוגמאות על קצה המזלג? באיזו תקופה מדובר? באיזה איזור גיאוגרפי? (רלוונטי לשמות שהיו מקובלים שם, לצורת המלוכה, למאכלים שהיו מקובלים ולצמחים המוכרים – למשל. רלוונטי לעוד תחומים, כמובן) איזו לוחמה היתה מקובלת בתקופה זו? צורת המגורים? ועוד.
דוגמא למשהו שקפץ לי מידע בשל אי סנכרון: העוגות והלחמניות. צריך לבדוק אם היה אז משהו כמו העוגה המתוארת, למשל. זה נשמע חדשני ביחס לכלי הלחימה.
-
תודה.
די בסגנון. הרבה אהבו יותר את ספירלות (רק אחת ציינה שאהבה יותר את ‘טאבו’)
-
בעולם הספרות הכללי – רוב העלילות האיכותיות מתמקדות בזירה אחת. העלילה מספיק חזקה כדי לרתק את הקוראים מבלי ‘לברוח’ לזירות נוספות.
ריבוי זירות זו המצאה די חרדית. לרוב היא לא מעודף איכות. זה קורה כשהעלילה המרכזית לא מספיק חזקה ו/או מעניינת ומחפשים ‘קביים’ שירתקו את הקוראים לסיפור.
עלילה שבנויה טוב ומרתק לא אמורה לשעמם, גם אם מתמקדת בזירה אחת. ההיפך…
-
רות, תודה על החידוד. אמנם כתבתי שזה לא אישית, אבל טוב שהדגשת שוב.
מסכימה שבכל העבודות קיים ניצול, וניסיון צעיר למשוך לצד השני, ועדיין.
גרפיקאית יכולה להרוויח מזה תועלת לתיק עבודות. וכותבת, מה? אפילו ספר לא יצא לה (פרק בחודש, צריך מינימום 70-80 פרקים לספר נורמלי…) איזו עורכת תיקח אותה על סמך הכתיבה הזו?
סתם ניצול לשם ניצול.
-
הבנתי. רק בהוראה הצעירות מקבלות וותק עם צאתן מהסמינר ורק בראיית חשבון, בגרפיקה וביתר תחומי העבודה מחפשים מתחילות.
בכל יתר המקצועות הבנות יוצאות מהלימודים הישר למקום העבודה המפנק. הן רק צריכות לבחור היכן לעבוד. הן הרי מתחילות. בכתיבה, ד’ ירחם, יש זכות קדימה לוותיקות. הזדעזעי ארץ…
מעבר לנתון עבודתי שזה פשוט לא נכון, וכותבות טובות מצליחות להכנס – בעיקר לכתבות וסיפורים קצרים (סיפורים ארוכים זה נושא אחר וכאוב, שגם הוותיקות מתקשות להיכנס למגרש. השוק די מונופילסטי, בקטע הזה. תעקבי ותראי) לא הבנתי על מה את מלינה.
כמו בכל מקצוע יש ביקוש לוותיקות גם בתחום הזה.
התסכול שלי הוא מהפשטות שבבקשה. האופן שבו בקשה כזו נתפסת כלגיטימית, בניגוד לגרפיקה או כל תחום אחר שזה אפילו לא עולה במחשבה.
לא מדובר פה בהרחבת תיק עבודות, כי בסופו של יום זה לא ישכנע אף עורכת לקבל את הכותבת. סתם סחטנות וניצול, כי למה לא.
מי מפסיד מזה? א. הקוראים. אין סינון ובקרה ולא פלא שהרמה של האות הכתובה מדרדרת. היא נמכרת בקילוגרמים, ולא באותיות – כפי שמגיע לה.
ב. הכותבות בעצמן. הן יורות לכל השוק ברגל. מרגילות את העולם שניתן לקבל את הטקסטים חינם, ולא אתפלא אם יבוא יום בו הכותבות יצטרכו *לשלם* כדי שיפרסמו את הגיגיהן/ סיפוריהן
ג. הסופרות. בעידן של היצע וביקוש לא בוער לאף אחד להעלות מחירים. הסופרות עובדות במשכורות רעב, ורובן – או לוקחות את הכתיבה כתוספת הכנסה מהצד, או שכותבות במסחרה כדי להצדיק את שעות העבודה. זה, כמו זה, גורם לתוצאה של א’: כתיבה ירודה וסרת טעם.
עגום, אבל זה המצב…
יובהר: לא התכוונתי אישית, חלילה. ניסחתי חזק כדי להשמיע את הקול הזה אחת ולתמיד.
-
למה לא? תוזילו עוד קצת את המקצוע, תהפכו אותו לבדיחה.
אחר כך נבכה על המצב בעיתונים ועל הרמה הירודה שיש בה. למה לא? מחפשים זול ועדיף בחינם.
מצוין…
