כללי תמי אפשטיין
כלליתגובות הפורום שנוצרו
-
אני? מבוגרים, רגש
-
אני ממשיכה לקרא בהנאה, בלי קשר לספרים שהוצאתי, כךך שזה לגמרי לא חד משמעי
-
מאד חשוב לדעת על איזה תחום מדובר, כי בכל נישה החוקים שלה.
בנושא הזה, דעתי: מי שרוצה לקבל שם – שתפנה לעיתונים. נכון שהשכר הוא לא משהו, אבל לפחות לא מעליב כמו ה’חינם’. ואם כבר – הוא גם נותן לך חשיפה מוגברת. אה, ושפושף מוגבר גם כן.
אין סיבה שאמנות הכתיבה תלך ותישחק תמורת הצעות כאלו.
גילוי נאות, היו מקרים שערכתי עבודות ללא תשלום, מתוך אידיאל ורצון אישי (דוגמא? קמפיין התרמה לבית הכנסת של בעלי…) במקרים אלו, לא שיקרתי את עצמי שזו יסייע לי לחשיפה. כי בדרך כלל זה לא…
לתשומת לב
-
אפרת ואלישבע, תרצינה להתראיין בנושא? אם כן – פנינה באישי.
-
עריכה לשונית או ספרותית?
ספרותית – בשמחה
-
מותר בהחלט, לפעמים אף רצוי, אבל זה חייב להיות משהו מטלטל.
דוגמא טפשית: אשה שמאבדת את עצמה בשעת ההשכבה, לא מספיק שתלך לישון עם נקיפות מצפון כדי לשנות גישה ולהתאפס.
אולי כשערב אחד היא תשמע את השכנה שואגת ברמה מבישה – זה יטלטל אותה שכך היא נשמעת ויניע אותה
-
הוצאתי בפורים האחרון (טאבו משותף)
-
ההמלצה שלי: לברר על השתלמויות לספרות בסמינרים.
בד”כ יש מגוון של מורות, וסיליבוס מסודר. את יכולה להשתתף בקורסים שנראים לך, וממילא לשלם פחות. את גם יוצאת עם ידיעות וסגנונות שונים. לוקחת מכל סופרת את הטוב שבה, ולא מתקבעת בסגנון מסוים
-
ספר קודש וחול מאד שונים ביניהם.
גם קהל היעד שונה.
ספרי חול, בגדול, העונות החמות הם פורים-פסח, וסוכות. מאמינה שיש סופורת שכבר מתעסקות עם הכריכה, אבל לא הרבה.
אם תרצי, אוכל להעביר את ההצעה לחברותי. אישית, מאד מאמינה בזה. גם הספר שלי עוצב ע”י תלמידת גרפיקה בסמינר צ’רנסקי בי”ש
-
מהיכרותי עם מיה – לא מאמינה שזה יקרה, בוודאי שלא בקרוב. היא עסוקה מדי.
אני יכולה לברר מוולה, אם זה חשוב
-
אורית מלמדת רק סיפורים קצרים. ברמה גבוהה, אבל קצרים.
מכון מילים מתאים יותר לנערות.
תבדקי אם יש בהשתלמויות בוולף, ותבקשי סיליבוס כדי לראות מי המורות
-
זה כמו ללמוד ציור. אם אין לך את זה – לא משנה כמה תלמדי.
אם קיבלת את הכישורים לזה – את בהחלט יכולה להשתבח. לדעת איך לעשות את זה נכון יותר
-
סליחה שאני משביתת שמחות, אבל נאמרו הרבה אי דיוקים ויותר מכך.
א. לא רוצה להשמע מתנשא, אבל כן קשה להכנס למערכות עיתונים. בוודאי כמתחילה.
גם עם עורכת נתקעת ברגע האחרון- היא תעדיף לפנות לכותבת ותיקה שלה, שפחות או יותר סומכת על הכתיבה שלה ויודעת שהיא מסוגלת להריץ משהו, ולא לחדשה שאין לה מושג מה היכולות ורמת הביצוע שלה.
מה גם, שכותבת ותיקה הרבה יותר במודעות של העורכת, כמו גם פרטי ההתקשרות.
ב. לפנות בבקשת סיפור בהמשכים זו הטעות הכי גדולה.
סיפור בהמשכים הוא דבר מאד נחשק, ומטבע הדברים וההגינות נותנים אותו לכותבות ותיקות, כאלו שהוכיחוט את עצמן/ התאמצו למען העיתון.
לא מכירה שום מערכת עיתון שמכניסה כותבת ישר לסיפור בהמשכים, אלא אם היא הוציאה ספרים לפני והוכיחה את עצמה (ליבי קליין בקטיפה, למשל). יש מצב קלוש במשפחה, אבל זה המתנה של כשנתיים (פלוס- מינוס) ולפחות שני שליש מהסיפור כתוב כבר ומאושר.
הנכון הוא להציע סיפורים קצרים/ כתבות/ לשאול מה היו רוצים לראות.
ג. לא לשלוח בשום אופן אותו חומר לפרסום בכמה מערכות עיתון, אלא אם מדגישים שזו דוגמא בלבד. אף מערכת עיתון לא רוצה להרגיש סוג ב’, ולכן, אם שלחת ושתי מערכות עיתונים ביקשו את זה – את בבעיה. כי אחת מהן תסורב, ואז את קיררת איתן יחסים.
לגבי דוגמא שהתפרסמה איפשהו: תלוי בעיתונים. יש עיתונים שישמחוח, כי זה מוכיח להם על ניסיון, ויש הפוך – שלא רוצות להיות סוג ב’ – כנ”ל.
ד. לגבי הפלס – שטות מוחלטת.
1. הם ממש לא מקבלים כל דבר. אבל ממש לא. היו לי פסילות (ככותבת קבועה גם שם…) של כתבות וסיפורים, והיו קבצים שהגיעו עד לדיונים מול המבקר עצמו.
2. השכר שם הוא בסדר לגמרי. בעיקרון, השכר במשק נג על סקאלה רחבה. הוא ממוקם ממש יפה באמצע. אני כותבת גם בזרקור ובהמבשר – השכר ממש דומה.
3. כרגע הם ממש לא זקוקים לכותבות. יש להם הרבה שהיו רוצות להכנס – וסורבו. אישית, ניסיתי להמליץ על מישהי – וזה לא הלך לי.
מה שכן, אם נכנסת לשם – הרווחת. העורכת של עיתון הנשים הוא משהו לא קיים. נדירה בקנה מידה, ולא רק אני סוברת כך. ואני עובדת מול עורכות מקסימות בעיתונים אחרים
-
גם עריכה ספרותית צריך ללמוד.
רק מניחה פה
-
אם היא מחפשת עורכת ספרותית – אוכל בשמחה לעשות את זה. כמובן כולל ליווי, כך שאת השינויים היא תעשה, אם יצטרכו, אבל בהכוונה ותוך מתן כלים ישומיים
למדתי עריכה ספרותית, וגם עוסקת בתחום.
-
בקצרה, כי אין לי זמן.
סיפור ארוך זה אומר להשאיר את הקשב של הקוראים איתך לאורך זמן. לכן חייבת להיות עלילה משמעותית, עם התפתלויות, כמה קליימקסים, הרבה הפתעה.
בד”כ יש כמה זירות שאמורות להתגבל לסיפור אחד. כל אלו אמורות להיות לפרטים כבר בשלב התכנון. זה לא רק כמה סיפורים שאת מצרפת לעלילה אחת והקשר ביניהם, אלא כל ההתפתלות, ירידה לפרטים של כל אחת מהדמויות.
באופן כללי, ריבוי זירות לא מומלץ. גם כי הקורא מתפזר מדי, וגם כי עלילה חזקה לא צריכה קביים בדמות מליון זירות שיותירו את רף המתח גבוה.
זה אומר שהעלילה צריכה להיות מספיק חזקה, שתעמוד בפני עצמה, ותצדיק את ה 50-6 פרקים…
-
תמחור זה אחד הדברים המעצבנים.
בעוד בעיתון יש דרישות ומחיר קבוע, ולא מעניין אותם כמה תעבדי על זה, בעבודה פרטית זה ממש לא כך. בנוסף, הרבה פעמים קשה לדעת מראש כמה זמן יקח לך לעבוד על החומר.
כמו שכתבו מעלי, לא שווה לקחת לפי שעה. אבל את ישערך כמה שעות עבודה תיקח לך, לחשוב כמה את רוצה לשעה, ולתת להם את המחיר הזה (בלי להסביר את החישוב שלך).
בד”כ אני אוהבת לתת טווח של מחיר (העבודה תעלה בין א’ ל-ב’ ש”ח) את מרוויחה 2 דברים: אם העבודה יותר קשה מששיערת – לא יצאת פראיירית. אם את מוזילה מהמחיר הסופי – יצאת יפה ומתחשבת.
היה לי מקרה שמישהי ביקשה ממני דחוף דחוף סקטשים לתוכנית, אחרי שהכותבת הקודמת אכזבה אותה מאד והיא ברגע שאחרי אחרון. כלשונה: אשלם לך כמה שתרצי, אבל נדבר על זה אחר כך.
זרקתי כיוון של מחיר. אבל היו לה תיקונים נוספים ועבודה נוספת. כשהסתיימה העבודה, התחלתי לברר על מחיר של כזה דבר (כאמור, לא היה לי מושג בתחום הספציפי שביקשה, וזה היה דחוף נורא). מתברר שנקבתי בסכום שהוא פחות מחצי ממחיר השוק.
הבאתי לה את הנתונים, ואמרתי לה שמאחר ועבדתי זמן כפול על החומר, אני חושבת שמן הראוי להכפיל את המחיר הראשוני (הרי גם עבדתי כפול, לא?) וזה עדיין יהיה זול ממחיר השוק.
היא לא התמקחה, ואמרה שתשלם כמה שאבקש, אבל הוסיפה עוד משפט שהותיר אותי בטעם לא נחמד מדי…
ועוד נקודה חשובה: תיאומי ציפיות.
פשוט להחזיר להם את הכדור ולשאול אותם כמה הם מעוניינים לשלם על העבודה. לפעמים תופתעי דרסטית. לחיוב או לשלילה..
הצלחות
-
תנסי לדבר עם ארגון ‘עזרי מעם’, ארגון תמיכה לחולי מעיים
-
מלי, אין לי עניין להשתבלל.
אבל הדברים שאת כןתבת הם כמעט כפירה.
ואם את דווקא רוצה – בואי נזרום עם הדוגמא שלך:
איפה היה הצבא בשעות הראשונות של האירוע המחריד בשמחת תורה? לא מדברת על היחס ומגלומניות לכל האיתותים שהיו קודם, אבל בשעת האירוע עצמו! איפה היה כל הצבא המהולל? מתי הוא נזכר להפציע?
להעמיק יותר?
מצלמות האבטחה באופקים מספרות שהמחבלים הגיעו לאזור החרדי. שמחת תורה, כידוע, הוא היום שבתי הכנסיות מלאים מזן אל זן באנשים נשים וטף. בלי לדמיין אפשר להבין איזה אסון יכול היה להתרחש שם.
ומה? הם הסתובבו ועזבו את המקום. לא. לא היה שם צבא שעצר אותם, לא היה אי מי שכיוון אותם. היה אחד שדאג להם. מלמעלה. ואותו אחד יכול לדאוג גם לי, בכל מקום שאהיה בו.
ניבות היתה קרובה עוד יותר. יש הסבר טכני לסיבה שהיא ניצלה? יש הסבר רוחני – בהחלט.
זו תמצית הנקודה.
-
מלי, רוב גדולי הדורות, ביניהם החזו”א והרב מבריסק (ולמעלה בקודש) טוענים כמו דבורה.
זכותך למחות, אבל הדברים לא מדעתם.
והאמירה שאלמלא החיילים והצבא לא יכולנו לחיות פה – זה ממש כפירה.
לומר שאוכלי נבלות וטריפות (לא כולם, חלילה. מדברת על אלו שכן, ויש רבים כאלו בצבא) שומרים עלינו? שהם שליחי ההשגחה והיא עוברת דרכם?
מה היה בדורות שלפני קום המדינה? איך התמודדו אז? מאורעות תרפ”ט נולדו ‘בזכות’ הרעיון הציוני. ואחרי שהוקם החזון הציוני והקים עליו את מדינו ערב – החלו הצרות. יהודים חיו בארץ מאות שנים לפני כן.
לא באה להתווכח. אבל כן להעמיד דברים פשוטים וידועים.
ולא, אין אפשרות להפריד בין ההגנה של הצבא לבים מה שמתרחש בו מבחינה רוחנית. בוודאי לא כל עוד מדינת ישראל נלחמת על צבא העם (המדינה המערבית היחידה בה יש גיוס חובה. היום גם רוסיה הצטרפה אליה…) וטבעה את המושג כור ההיתוך הישראלי . כל המלצות המומחים הם ליצור צבא קטן וחזק, וההמלצה נדחית פעם אחר פעם כי יש מטרה ברורה, שהם אפילו לא מסתירים אותה.
מבחינתי קחי את דבריי בסוגרים גדולות, כי הן לגמרי לא קשורים לשיר ולחריזה והרימוזים (המיוחדים!) שבו, אלא למבט ההשקפתי.
כואב לנו על כל יהודי שנרצח ונופל, וזה לא בסתירה. יש בציבור שלהם הרבה תורה, זה נכון. אבל ההשקפה מבולבלת. מותר לנו להניח את זה על השולחן ולהבין את זה
-
חני?
בירושלים?
הערב קיבלנו הזמנה והתרגשנו…
-
זה משתנה. היו שנים שהיה במעלות. לא יודעת אם עדיין יש.
בחדש יש מקצועות העברית, אבל לא כל שנה זה סיפורת. צריך לעקוב אחר הפרסומות.
ככל הידוע לי, אורית בב”ב
-
תנסי לברר על השתלמויות בספרות
-
תחשבי על רעיונות מרתקים לכתבה/ סיפור. סוג של המצאת הגלגל, ותגשי עם זה. לכל עורכת תציעי משהו אחר. אם תסורבי – תוכלי להציע למישהי אחרת בלי להסתכן
-
לגבי הסוף –
תמיד יותר קל להשיג כתובות מייל של עורכות דרך כותבות מאשר דרך המערכת.
תמיד!
