כללי תמי אפשטיין
כלליתגובות הפורום שנוצרו
-
איזה שית”פ מעניין.
פעם גם אני הייתי מנויה על הקבוצה שלו, עד ששלח לי הודעה בר”ה (לפני שנתיים, אולי, או שלוש), ואז הבעתי זעזוע גדול ודרשתי לצאת מהקבוצה שלו. איני מסוגלת לשמוע אדם שבועט ככה באבא שלי
-
זו אחת הבעיות, כי אין שום גבול שאומר: עד כאן את מתחילה, מכאן את מקצועית. זה לא *רק* עניין של מס’ שנות לימוד או כתיבה. זה גם. אבל זה גם הרבה כישרון וחיכוך ואישיות ועוד כמה פרמטרים.
אז שוב, שכאת עצמאית ונותנת שירות לפרטיים (גם עסק או פרטיים, לצורך העניין) – יש לך את היכולת להחליט על מחירים ותנאים בהתאם לשלב שבו את נמצאת. כשאת כפופה לגופים – הכל יותר מסורבל.
שימי לב שזה גם הרבה עניין של טעם. יש סופרות שאת אוהבת את הכתיבה, ואחרת תטען שהיא רדודה. כך שאין פה אמת מוחלטת….
-
יכולה לפנות אלי tammyepshtein#gmail.com
-
אלישבע, עניתי פה (לאלישבע אחרת 😉 ), מניחה פה שוב:
אלישבע, את מדברת פה על מוצר שיש לך התלבטות אם לשלם וליהנות ממנו באופן אישי, כמו קליפ, עוגת בר ועוד.
אני מדברת על מקום שונה לחלוטין. על עיתון שמחויב להביא ללקוחותיו שמשלמים לו תוצר איכותי. הוא מקבל על זה תשלום (דמי מנוי). למרות זאת, הוא מעדיף לזרוק פירורים לכל המוזיל במחיר וכך שובר את השוק.
המקום הוא שונה לחלוטין והוא לגמרי שובר שוק.
משום מה מוסדות ועמותות כן יודעים שהם צריכים לשלם, והרבה, לקופי מושלם ולגרפיקה מושכת. אה, וגם לכתיבה משובחת. אבל זה לא העבודה של היום יום. והמשכורת החודשית היא שנשחקת…
עוד שתי נקודות:
פעם אחותי הגיעה אלי, וראתה אותי מרוכזת בכתיבה ברמת חשיבה מאומצת. היא היתה בהלם: חשבתי שאת יושבת בכיף שלך, וזה נוזל לך מהיד. את באמת עובדת כדי לכתוב.
אה… באמת… כן, אני מחויבת ללקוחות (גם אם הן קוראות העיתון), כמו גם לשמי הטוב. כתיבה זה מאמץ. בהחלט.
ונקודה שניה –
יש לי קורס שאני מעבירה בהתמחויות ספרות, והתגובות לאחריו הן קבוע אותו דבר: הלם. כאילו, באמת יש כללים לכתיבה? אבל אמהלה, איך אפשר לכתוב עם כללים?
פתאום המקצוע ההומני הזה, שנמצא באוויר ובהשראה, מקבל ממשות. פתאום יש כללים שמצמיחים לו יכולות תעופה. פתאום יש כללים שאיתם אפשר לפרוץ למעלה.
אני מעבירה הרבה קורסים, בהרבה נושאים. אבל הקורס הספציפי הזה מוריד את ההשראה לרמת המעשה. פורט איך ניתן להקפיץ סיפור עם שימת לב לכמה כללים וטיפים שעמלתי קשה כדי לפצח אותם.
וזה מדהים כמה זה מנותק מהבנות. כמה הן מבינות את הרציונל, ואפילו התנסו בו בשיעור, ועדיין מתקשות ליישם אותו כי ‘איך אפשר לכתוב עם כללים…’ רק שתבינו מה הפכו מהכתיבה. כאילו זה משהו מנוגד לכללים.
בציבור הכללי לומדים כתיבה (גם עיתנואות וסיפורת, במסגרת זו) כמה שנים טובות, מתמקצעים בכך. לכן הטובים שם כן יכולים יותר להתפרנס מכתיבה, בניגוד אלינו…
ועוד משהו, לוגו בקנבה ושות’ יעשו לבת מצווה. לא לעסק ממוסד. נכון? פה מערכות עיתונים (עסק לכל דבר) הולכות על ‘לוגו בקנבה’. הבנת את ההזיה?
-
באופן כללי, לכתבות יש ביקוש יותר מסיפורים, וזה גם די הגיוני. כמה סיפורים יש במגזין? וכמה כתבות?
לפעמים זו נישה שטוב להכנס דרכה.
לפעמים, כי יש מקרים שבסוף נתקעים שם ולא מתקדמים לסיפורים. חשוב לקחת את זה בחשבון.
יש עיתונים יותר קטנים, שגם משלמים פחות. אצלם בד”כ יש יותר סיכוי, כי כל מי שמתמקצעת – מחפשת חלופות יותר מתגמלות.
יש דרך הפוכה – פרסום ספר ואז את הופכת למוכרת. מיה מצדדת בדרך הזו, אני קצת חולקת עליה (אם יותר לי). הסופרות שהתחילו כך (היא עצמה, אסתי קווין, ועוד) עשו את זה לפני הרבה מאד שנים, והשוק השתנה מאד מאז. עלויות הוצאת ספר גבוהות מאד, ואין תגמול על שעות הכתיבה הרבות. בד”כ צריך יותר מספר אחד כדי להכנס לראש וללב של מערכות עיתונים באופן הזה.
ליבי קליין היא היחידה מהשנים האחרונות (גם לא האחרונות ממש, אבל יחסית הרבה אחרי מיה, קווין ושות’) שהצליחה באופן הזה. לדעתי זה בשל הטרגדיות הסוחפות שלה.
-
עכשיו היא מוציאה את הספר שדובר לפני כחודשיים.
-
נשמע ממש מעניין.
מפתיע שפתאום עכשיו השתלט הז’אנר הזה על השוק. גם דבורי רנד משיקה עכשיו ספר כתיבה
-
השמות הגדולים מאד (בדגש על המאד) בד”כ מקבלים סכום שונה.
וזהו.
כלומר, יש שתי רמות תשלום. לא שלוש (לפחות) כפי שמצופה.
-
בהחלט, רק שבכל התחומים הנ”ל החוזה הוא פרטני, ולרוב יש יכולת לעצמאית (המוכשרת והמוצלחת) לקבוע סף תשלום. בעיתונות וסיפורת זה לא כך.
-
דבורי רנד, בעברה היתה חשבת שכר או רואת חשבון. אביגיל שיקוביצקי פתחה משרד של רו”ח
-
הפסקת קפה משלמת. לי, בכ”א
-
יופי, אלישבע, אבל מה תעשי את כל מקבלי השירות לא מעריכים במיוחד איכות? כלומר מעריכים מאד, ובטוחים שמספיק לתגמל על זה במילים טובות (איך אמרתי לעורך אחד, כשרבתי איתו על הסכום? להקריא לך את ההודעות ששלחת? את ההודעות שהיו בקבוצת ההנהלה והוגנבו אלי? למה לא אמור להיות לזה הדהוד כלכלי גם?).
המדובר הוא על מערכות עיתונים, על הו”לים – להם יש חוזה די אחיד עם כלל הסופרות. שני אלו הם בד”כ השוק שצורך אותנו.
יש גם פרטיים, ושם אכן יש סיכוי להרוויח יותר, אבל זה לא הרבה (הם צריכים יותר קופי וגרפיקה מסיפורים. כן?)
הבנת את הברוך?
-
כמדומני שעל סיפורים בהמשכים היא כן משלמת
-
תמצית הבעייתיות.
והיא מוציאה מגזינים כסדר. איך? הנה לך התשובה….
-
עד שהבנתי מי זו יהודית 😉
דיתי, נשמה. דיתי ויינשטיין.
שבי רגע לא כ”כ מעוניינת בסיפורים, ואם אני לא טועה – על חלקם היא גם לא משלמת.
-
חוי, את רוצה לומר לי שאת לא נרשמת לסקר סופרים?
-
יודעת מה ההבדל בין הדוגמאות? שכל העצמאיים/יות יכולים לעבוד בהתנדבות, ובשלב מסוים להחליט שהם מעלים מחיר, וזה בסדר גמור.
כשאת מוכרת שירות לגופים – זה לא ממש תלוי ברצון שלך. אני יכולה לעבוד בהתנדבות כדי להכנס לעיתון, אבל כשארצה להעלות מחיר – הם לא יפנו אלי יותר, אלא יחפשו את החדות שיעבדו להם בחינם.
היה שלב שהודעתי בעיתון מסוים שאיני מוכנה לכתוב כתבות שיווקיות במחיר שנתנו. הם קיבלו את זה.
אחרי חצי שעה התקשרו בהיסטריה שהמנכ”ל אישר מחיר גבוה יותר, העיקר שאריץ את הכתבה. רק מה, מאז הם לא פונים אלי הרבה לגבי כתבות שיווקיות. רק כשהם ממש צריכים וזה חשוב להם (למשל, ואת זה שמעתי מאחורי הקלעים, כשאגודה מסוימת התאכזבה מאד מהכתבה והבטיחו לה שאת הכתבה הבאה תכתוב הכותבת הכי טובה שלהם – ציטוט ששמעתי ממנכ”ל האגודה)
אז בשיווקי זה היה לי שווה, ובכתבות רגילות זה פשוט לא יעבוד. הרי לא מחויבים לאף אחד.
גם כשמוציאים ספרים. בד”כ החוזה די אחיד ודרקוני. אני יכולה לדרוש מחיר על הספר, אבל זה לא יעזור לי, כי אני כפופה לגוף ההו”ל…
-
כן, מקבלים תגמולים על כל השאלת ספר בספריה עירונית (עירונית. לא כל גמ”ח ספרים) לא משנה אם ספריה חרדית או לא. ‘סקר סופרים’, כפי שזה נקרא מקצועית.
כמה תגמול? די מביש. שקלים בודדים לכל השאלה (1.5-3 ש”ח) בסוף זה מצטרף לסכום נחמד, תלוי כמובן במספר הספרים ובמספר ההשאלות. אבל לא משהו בהיקף גבוה מדי
-
חלק מהגדרת המקצוע 🙂
-
לא הבנתי מה הבנת ממני (וואלה, איזה משפט מסובך זה יצא)
-
נפך – עיתון הנשים של הפלס
-
כן, שפרה גליק (הסופרת) שאלה רב. הוא אמר שאין שום בעיה לבקר ספרים לאחר שפורסמו, משום שכל סופרת לוקחת בחשבון שידברו על הספר שלה, וידונו עליו. לא בהכרח שרק לטובה.
בפועל, עדיין חוששים
-
קוראות? מה זה יתן לי? היחס לזה הוא כאילו אני כתבתי את הפידבק. צריך שם שעומד מאחורי המילים ונחשב למשהו שווה
-
הבעיה שהסופרות הגדולות עמוסות וחוששות מכתיבת משוב לספרים לא מוכרים. שימי לב שאסתי קווין כותבת למיה – והפוך, כי הן חברות טובות ומלוות אחת את הסיפור של השניה.
כנ”ל קפלר ורנד.
את יכולה למצא עוד הרבה צמדים כאלו.
בזמנו, כשביקשתי ממיה לכתוב לי כמה מילים על הספר שלי, היא אמרה שהיא לא רוצה להתחיל עם זה, כי היא חוששת מהצפה שתבוא בעקבותיי. בפרט שלא תמיד היא תוכל לכתוב מילים טובות. היא פשוט מעדיפה לא להתחיל עם זה
-
לא, שירה. בע”ה אמורה להוציא לפסח או לחגים בשנה הבאה (הוא מתפרסם, עדיין. רק בפרק 49)\העונה יש בהחלט הרבה ספרי ילדים ונוער שיוצאים.
היי רובי של מרים קרייטמן, כוכבית 42 של עלקי דויטש, החמושים בכפר שיבולים של אסתי אייכלר ובגן של אמא של חוי שטיגל.
זה מה שאני יודעת.
במבוגרים אני יודעת שעלקי דויטש מוציאה את ‘כל בית צריך חלון’ (פורסם בלבית של המבשר), חנה גרינברג הוציאה את ‘למען אנסנו’, ופסי שלאס הוציאה את ‘מעבדת תקוה’.
מאמינה שעומדים לצאת עוד
