כללי תמי אפשטיין
כלליתגובות הפורום שנוצרו
-
אינפלציה, כמה מוזר.
כאחת שלא מתביישת לומר שהיא כותבת לפרנסתה (ולא רק בשל התשוקה הבוערת בה….), יכולה לומר שהמצב בשפל יותר ממה שחושבים בחוץ.
בדיוק היום שאלה אותי קולגה אם זה לא הזוי שמתכנתת מרוויחה בחודש מה שאנחנו מרוויחות על יצירת אומנות (קרי – הוצאת ספר).
זה הזוי, בהחלט.
לעבוד בעיתונים, זו משכורת רעב – לפחות בחלקם. ולצערי גם עיתונים שמבזים את הכותבות עם משכורת נוראית – ממלאים את הדפים שלהם. זה גלגל שמניע את עצמו ואין איך לעצור אותו. אם נערה מוכנה לכתוב לעיתון בחינם, ולו כדי להתפרסם – למה שיקחו מישהו בתשלום הוגן? מערכות עיתונים חושבים ביזנס וכלכלית. זה קורה, וכך מחיר הכתיבה מוזל, ומוכרים אותיות במשקל, והכל הופך לרדוד אש.
אמרתי פעם לעורכת שביקשה כתבה מפונפנת במחיר סטנדרטי ומטה: זה לא שווה לי! אני מקבלת פחות משכר מינימום על העבודה שאת דורשת ממני, ואם את לא יודעת ייקר ולגמל איכות – אין סיבה שאתן אותה.
אבל מה, נמצאה פראיירית אחרת שעשתה את זה. או אחת שמוכנה להשכב על הכביש כדי להכנס לתחום, לא משנה המינוח. תכלס, אני צודקת שלא הסכמתי, והעורכת ‘צודקת’ שלא שילמה לי יותר. הנה, היא קיבלה את הכתבה שביקשה. אולי כתובה פחות יפה, אבל עם האייטם שהתאים לה.
ביקוש ממני פעם לערוך סדרת כתבות שיווקיות, והבטיחו שכר יותר גבוה, כך שהיה לי שווה. ארבעה חודשים המתנתי לתשלום. הספקתי ללדת ולחזור מחל”ד ועוד לא ראיתי את הכסף. עם מי לא דיברתי? למי לא נדנדתי? וזו כתבה שיווקית! כתבה שהמערכת מרוויחה עליה הון. אפילו עשירית מזה לא נתנו לי. אז למה עלי להקיז דם על קבלת הכסף שלי? על קבלת משכורת שאם לא אני – לא הייתם מרוויחים את הסכום האדיר. ואתם פניתם וביקשתם. אז למה הזלזול וההתעמרות?
ככה זה, כשכל אחת כותבת מהצד כי אמא שלה ליטפה לה את האגו שהיא יודעת לכתוב. אין דרישות סף. משום מה חושבים שזה לא מצריך למידה. וזו התוצאה שכולם מפסידים ממנה, בסופו של יום.
זהו. פרקתי
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
רק חושבת על הפרייאריות שיעדכנו את הגנבים שהן יוצאות לשבת.
באמת, לעדכן בקובץ פתוח שאתן מפנות את הדירה לשבת?
-
רותי זייבלד – מתוקינג. אמנית.
יש לה כשרות בד”ץ הע”ח על העסק
rutiz4u#gmail.com
-
** תוכן זה הוסתר **
-
עירוי ברזל?
הסוכר לא ממש קשור לאירוע, ממה שידוע לי. בסוכר אמורים להוסיף חלבונים ושומנים ופחות פחמימות. לא ההפך
-
השאלה שלך דומה לשאלה: כמה עולים נעליים?
-
ממליצה מאד מאד על אלישבע וויל.
היא צלמת בטל סטון, עם סבלנות לא מצויה ותמונות אלופות
-
לא תמיד את יודעת מה את קונה.
הרבה פעמים זה ‘חתול בשק’. את מהמרת על נראות הכריכה או שם הסופרת או גב הספר. לא תמיד זה מתכתב עם המציאות…
-
אלישבע, את מדברת פה על מוצר שיש לך התלבטות אם לשלם וליהנות ממנו באופן אישי, כמו קליפ, עוגת בר ועוד.
אני מדברת על מקום שונה לחלוטין. על עיתון שמחויב להביא ללקוחותיו שמשלמים לו תוצר איכותי. הוא מקבל על זה תשלום (דמי מנוי). למרות זאת, הוא מעדיף לזרוק פירורים לכל המוזיל במחיר וכך שובר את השוק.
המקום הוא שונה לחלוטין והוא לגמרי שובר שוק.
משום מה מוסדות ועמותות כן יודעים שהם צריכים לשלם, והרבה, לקופי מושלם ולגרפיקה מושכת. אה, וגם לכתיבה משובחת. אבל זה לא העבודה של היום יום. והמשכורת החודשית היא שנשחקת…
עוד שתי נקודות:
פעם אחותי הגיעה אלי, וראתה אותי מרוכזת בכתיבה ברמת חשיבה מאומצת. היא היתה בהלם: חשבתי שאת יושבת בכיף שלך, וזה נוזל לך מהיד. את באמת עובדת כדי לכתוב.
אה… באמת… כן, אני מחויבת ללקוחות (גם אם הן קוראות העיתון), כמו גם לשמי הטוב. כתיבה זה מאמץ. בהחלט.
ונקודה שניה –
יש לי קורס שאני מעבירה בהתמחויות ספרות, והתגובות לאחריו הן קבוע אותו דבר: הלם. כאילו, באמת יש כללים לכתיבה? אבל אמהלה, איך אפשר לכתוב עם כללים?
פתאום המקצוע ההומני הזה, שנמצא באוויר ובהשראה, מקבל ממשות. פתאום יש כללים שמצמיחים לו יכולות תעופה. פתאום יש כללים שאיתם אפשר לפרוץ למעלה.
אני מעבירה הרבה קורסים, בהרבה נושאים. אבל הקורס הספציפי הזה מוריד את ההשראה לרמת המעשה. פורט איך ניתן להקפיץ סיפור עם שימת לב לכמה כללים וטיפים שעמלתי קשה כדי לפצח אותם.
וזה מדהים כמה זה מנותק מהבנות. כמה הן מבינות את הרציונל, ואפילו התנסו בו בשיעור, ועדיין מתקשות ליישם אותו כי ‘איך אפשר לכתוב עם כללים…’ רק שתבינו מה הפכו מהכתיבה. כאילו זה משהו מנוגד לכללים.
בציבור הכללי לומדים כתיבה (גם עיתנואות וסיפורת, במסגרת זו) כמה שנים טובות, מתמקצעים בכך. לכן הטובים שם כן יכולים יותר להתפרנס מכתיבה, בניגוד אלינו…
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
למה שיתנו כאלו דירות בחינם?
-
רותי זייבלד – מתוקינג
בכשרות בד”ץ הע”ח rutiz4u#gmail.com
https://www.metuking.co.il/he/home
metuking.co.il
מתוקינג, קונדיטוריה בוטיק מבית רותי זייבלד בהשגחת הבדץ העדה החרדית. בתאבון
-
** תוכן זה הוסתר **
-
גם אצלי היא הבכורה.
ולמה צריך סיר? יש מקטין אסלה וזה מעולה. צריך הטרמה טובה (עוד מעט X תעה בשירותים כמו ילדה גדולה, רק גדולים עושים בשירותים וכו’) שבועיים של טפטופים כאלו. מראין את הבגד שתלבש אחרי הטיטול ומתרגשים מזה נוראות.
-
תינוקות חכמים – הפיתרון לגמול אותם מוקדם.
לא אומרת זאת באופן מוחלט, כמובן, אבל הרבה פעמים זה יכול לעזור.
גיל שנתיים וחודשיים הוא לא מוקדם כדי לנסות. את הבת שלי גמלתי בגיל הזה. עם היציאות היה קשה לה, והיא פחדה, ולכן – רק כשהיתה צריכה ללכלך, ביקשה טיטול וזה עבד מצוין. אחרי חודשיים הפחד עבר לה והכל עבר לשירותים.
-
אוקיי.
מ-150 ועד 600 ש”ח
וגם לנעליים יש מנעד רחב מאד של מחיר. גם בחנויות יוקרה.
-
אין מה להעלות. במייל התקבל בערך אותו מלל כמו שנכתב פה.
-
שימי לב שזה מה שכתבתי באחת ההודעות הראשונות שלי – שהשורה הזו היא הכי מחשידה
-
כן, רבקה. אני חושבת שיש לי במה להחכים אותך, ונראה לי ש @THILAC ו @BIRI מיצו את ההגדרה.
יוזמות שיש להן מקורות מימון במקביל לקולמוסים שמו”לים מסרבים ליטול עליהם אחריות – זה מחשיד.
תרשי לי להיות בוטה? לא כל מי שחושבת שהיא יודעת לכתוב – היא באמת כזו.
בניגוד לאופן בו מדברים על המו”לים, הם חושבים עסקית. נטו עסקית. במילים אחרות: האם יש לספר היכנות להרוויח או לא.
לפני שהוצאתי את ספרי הראשון, פניתי להו”ל. לא נשאלתי היכן והאם הוא התפרסם, ולא לגילי. לקחו את הקובץ, העבירו ללקטורית, ואישרו. אה, וגם לא שינו לי מילה אחת בטקסט.
כשהוצאת ספרים מסרבת לקבל ספר, בד”כ (שוב, בד”כ. תמיד יכולים להיות פספוסים) זה מהטעם הנ”ל. גם הו”ל שמסרבת לעסוק עם סופרות חדשות/ צעירות בשוק, זה בד”כ מהסיבה שאינם עובדים עם לקטורים והם חוששים להתקע עם ספרים.
יכולה לספר (שמעתי מבעלת המעשה), שהציעה את הסיפור להוצאה מסוימת ונענתה בשלילה. הלכה להוצאה שניה – נענתה בחיוב. יום לאחר התשובה החיובית פנו אליה מההוצאה הראשונה שזו היתה טעות והם כן מעוניינים להותיא את הספר. זאת מבלי שידעו שהלכה הלאה.
סיפורים טובים – נלקחים!!!
אלו הנתונים. קחי את כל היתר לאן שתרצי.
יש תכנים שלא ראויים לעלות על הכתב, ולא משנה אם מבחינה בוסרית או השקפתית. כשיש גוף שרואה לעצמו את הזכות להוציא זאת לאור, ובכל מחיר – חייבים לברר, ולעומק, מה המניעים. זה מה שניסיתי לאורך כך השרשור. לפחות לאותת שמשהו כאן לא מספיק תקין, משהו לא מריח מספיק טוב.
ומכאן אני עוברת למה שברכה כתבה, ואהיה עוד יותר בוטה.
העמימות הזו, לפיה ניתן לקבל מידע רק במייל – מחשידה. מאד מאד.
היתה לאחרונה מישהי שהציעה לפתוח קבוצה של בעלות עסקים במייל. זו לא פותחת השרשור, במקרה? הספר החסוי, שחובת קריאה מוטלת על כל אחת ואחת, בגלגולו הראשוני הודיע שהוא מתאים לציבור החרדי והדתי (!) אפס מידע על תוכן הספר, על תחום ההתעניינות שבו, אפילו אם הוא לנוער או למבגורים, מתח או רגש – לא היה. הכל רק בקבלת מידע במייל.
באופן קבוע כל המיזים, שנועדו לטובת ולהקלת הציבור לא יכולים לראות פרסום פומבי. רק במייל אישי וסודי.
מי שעדיין מרגיש לה בטוח וטוב – בכבוד רב.
הנהלת האתר ( @taliashwartz ) ומנהלת הפורום ( @RutRot ) מוזמנות למחוק את ההודעה אם היא נשמעת מתנשאת/ יומרנית/ מלחיצה/ לא הוגנת
-
לא, שרה. תמי מתכוונת לשאלה הפותחת.
אדם אוהב לתרום לתחום שקרוב ללבו. נקודה.
לא מאמינה שמישהי ללא כל זיקה לתחום הסיפורת תבוא ותפצח במיזם כזה, בפרט שהוא עלול לגרום להפסדים (שוב, אלא אם יש את האותיות הקטנות שלא נאמרות כאן….) אין מצב ליצור פלטפורמה ולתחזק אותה בעלות של 15 ש”ח ח”פ. אין!
ביקשתי גילוי נאות, קיבלתי מכתב התבכיינות על הסופרות הצעירות שהמו”לים פוסלים להם את הספרים בלי להתייחס לעמל ולדימוי העצמי שלהן.
רחמים גואים עד כדי תחזקת אתר עם צבירת הפסדים מוכחת, העיקר שיהיה למסכנות היכן לפרסם את הספר שעוד לא נמצא המו”ל שידפיס אותו.
הבנת? אני לא.
זה רק מעצים לי את התמיהה על היעדר הגילוי הנאות והמניעים הנסתרים.
או כמו שאומרים: יראה הקהל וישפוט.
ולא דיברתי על הספר הסודי שמתפרסם פה מפעם לפעם (עד שנמחק) בלי שום פרטים מזהים. אם הצלחתי לקלוט את ההודעה האחרונה לפני שהיא נמחקה, היה אפשרות לקבל פרטים אצל אותה ריטה מסתורית…!!!
-
הכוונה שלי מאד ברורה, ואני כותבת אותה לאורך כל השרשור: להבין מה המניע שלכן.
ולא, לא קיבלתי תשובה.
הוצאות ספרים לא רוצחות סיפורים של סופרות צעירות, אם הסיפור טוב. בדרך כלל (יש טעויות. בכל מקום ובכל תחום. לא רק כאן).
האינפלציה במדפי הספרים כל כך נוראה, שחייב להיות איזה קו אדום, ואם הו”ל מחליטה לא להוציא ספר – כנראה שהוא לא רווחי לה, ולא מטעמי השקפה או התנשאות.
נחמד מאד שאת מרחמת, אבל יש מספיק על מי לרחם, ולאו דווקא על הסופרות. יש מספיק בנות שמנסות את מזלן בעבודות שונות, ויתכן שהן זקוקות לקבוצת תמיכה יותר מהסופרות. ויתכן שזו שלא קיבלו את הספר שלה – הוא באמת לא ראוי להיכתב, ובוודאי שלא להופיע על הנייר.
כל זה, בנוגע להודעה האחרונה.
ההודעה הפותחת היתה על פלטפורמה שבה כל סופרת (ללא הסתייגות כלשהי) יכולה לפרסם את הספר שלה לנצח ב-15 ש”ח בלבד. במילים אחרות: תפעול אתר לתועלת הסופרות תוך צבירת הפסדים (ולא, 15 ש”ח לא מכסים עלויות מטורפות של פלטפורמה באתר, גם אם יש 100 מפרסמות)
עכשיו תסבירי לי איך 2 ההודעות מתכתבות ביחד.
אה, ולמה יש אנשים טובים שמוכנים להוזיל מהונם דווקא כדי לקדם סיפורת שאינה מאושרת ע”י הו”לים
