הייטק תהילה ב
הייטקתגובות הפורום שנוצרו
-
קראת? יודעת להגיד מה הזאנר? כי אצל מיה קינן זה אף פעם לא צפוי…
חוץ מזה שזה לנוער, אני לא יודעת יותר (והטעימה לא מגלה יותר מדי)
-
אמא. הסוף הזוי. ומעלה לי שאלות חשדניות, כמו שכיוונת כנראה. אבל בגלל שעד עכשיו התמקדנו במישהי אחת —- 🤔😶
-
איזה קל לסתום ככה דיון: זה מה שנקבע, תפסיקו להתלונן…
מרשה לעצמי להגיב פה במשפט המוכר: תדאג לעולם הבא שלך ולעולם הזה של חבר שלך.
לא חושבת שיש זכות לאדם להטיף לאחר כאשר הדבר פוגע בו. גם חושבת שיש השתדלות להרים זעקה שתיטיב עם משכורתן של תסריטאיות/סופרות/מאיירות וכל מי שנפגע עקב שת”פים.
ומחדדת את הנקודה: אם שת”פ מגיע בתור הצעה של: לי ולך חסר תיק, אז בואי נעשה שת”פ ונתחלק ברווחים – אם יהיו, זה מבורך!
אבל אם זה בא מצד אחת שיש לה תיק וניסיון או שהיא רוצה לעשות את זה בחסד גמור (אבל להרוויח מוניטין ולצאת עם ההפקה לבתי ספר אחרים, חסד? נו-נו) ולכן היא מחפשת מישהי לשת”פ שתקבל עבור זה תיק עבודות – פחות אם בכלל…
-
פרקטיקום זה גם הדרכה, הן לומדות שם דברים נוספים, לא מתקבלות רק על סמך מה שהן למדו. ויש שם תנאי קבלה ומבחנים. וחוץ מזה – זה נעשה בתיווך גופים כמו תמך וכדומה, שאפשר לקרוא להם גמ”ח.
איירוקס זה ניצול. ומקבלים מינימום על ההתחלה אם לא ידעת. לא רק תוספת לקו”ח שאפשר להקביל אותה לתיק עבודות.
תכל’ס, במה את עובדת? הנהלת חשבונות? מזכירות? חנות? כי אני די בטוחה שאם אני אוציא עכשיו הודעה שמישהי מעוניינת לעבוד בחינם – יקפצו על זה. אז אני רק צריכה שתגידי לי במה את מתמחה. אה, ושתסכימי כמובן…
סליחה על האירוניה, אבל כל המצב הזה אירוני ועצוב. ולא רק בגלל שמדובר בכתיבה. אלא כי מדובר בבני אדם, שרוצים לאכול בזיעת אפם לחם ואולי גם בשר ומעדנים, לא רוצים להזיע לשווא.
ולי נמאס מהדיון שלא מגיע לשום מקום – אם יש לך השגות על מה שכתבתי – את יכולה לכתוב. אני אשמור את זכות התגובה לעצמי ואשתדל גם לא לקרוא.
-
טוב, התאפקתי עד עכשיו.
שלום לך. אני עובדת בהייטק. ולא עבדתי לרגע אחד בחינם.
ומכירה עוד מלא כמוני. אם נדייק – לא מכירה אחת שעבדה בחינם. כנראה (בטוח) מי ששמעת – היא מהבודדות שנוצלו. וגם כשהיא עשתה את זה – היא לא רצתה! אם היו מציעים לה משכורת מול לעבוד בחינם, היא הייתה בוחרת במשכורת.
אז די להיות תמימות (ואני לא נוקטת בלשון קשה יותר, אפילו שיש לי כמה שרוצות לחמוק מהמקלדת). אם מצאת מישהי שמוכנה לעבוד בחינם – זה לא כי יש לה ברירה אחרת. זה כי מישהו הנהיג פה מושג שנקרא שת”פ. ואז נוצר מצב שהמרוויחים האמיתיים זורקים פרוטות במקרה הטוב למי שטרחה ועמלה וסך הכל רוצה להיכנס לשוק ולפרנס את ביתה.
וזה, גבירותיי, נקרא ניצול.
אני מגזימה כעת, אבל אולי זה יחדד – אמנם נשאר הרבה זמן לפסח, אבל מה תגידו אם אגלה לכם שפרעה הציע לבני ישראל לעשות איתו שת”פ? הוא נהנה איתם ביחד! עבדו בלבנים, הקימו ערים, פיתום ורעמסס, אחלה שת”פ, לא?
ניצול!
-
האמת? לא.
אלא אם את מחשיבה גמ”ח השכרת שמלות שאת משלמת 100 לשמלה לאירוע (ובסוף החלטתי לקנות)
ושוב- לא מבינה את הקשר. גמ”ח פירושו גמילות חסדים. קשה לי לקרוא למישהי שעובדת בתסריטאות, חנות וכל דבר אחר – גמ”ח. היא יכולה להיות נדיבה ולתרום לך 20 שקל, אולי גם 200. אבל לתרום לך עבודה שלמה שמסתכמת בכמה אלפים?!
בכל אופן, אני מפסיקה פה.
-
אני מעדיפה לא להגיב על זה.
-
אני לא הבנתי את ההשוואה. אף פעם לא הלכתי לסופר וקניתי שם משהו בלי לשלם. גם אם זה מוצר דנדש שלא מוכר בשום מקום ואני בלוגרית שיכולה להפוך אותו ללהיט.
לא הלכתי מעולם לזול סטוק ומצאתי שם משהו בחינם כי זו חנות זול סטוק. כנ”ל לא מקס וכו’. תמיד הייתי צריכה לשלם.
נהניתי מאד מהמוצר, המלצתי עליו לחברות שלי ועדין שילמתי עליו כפי הערך שהמוכר קבע לו…
-
ובואי נביא את זה לצד שלך. נניח ואת מחפשת מישהו שירצה בהפקה, ואז אומרים לך: תראי, אנחנו סמינר מאודדד גדול. את עושה אצלנו בחינם ואנחנו מעבירים את הרשמים לכל הסמינרים האלה והאלה, פרסום ממש גדול ועוצמתי!
ניצול או לא ניצול?
אבל הם יפרסמו אותך! ובגלל זה יהיו לך עוד 3 הפקות ומזה תגיעי לעוד הפקות! שזה אומר עוד כסף!
ועדין – זה ניצול!
-
ועדין נקרא לילד בשמו – ניצול.
אני לא הייתי מסוגלת לתת למישהי לעשות עבודה שאני מרוויחה ממנה כסף בלי לתת לה אפילו אחוז בודד. גם אם כל העולם טוען שככה זה בהתחלה ורק ככה צוברים ניסיון.
את יודעת מה – אפילו בייביסיטר. השכנה שמרה לי על הילד חצי שעה ולא הייתה מוכנה לקחת כסף, אז דחפתי לה ליד ואמרתי לה: זה חסד בשבילי שאת לוקחת. לא תשלום.
-
סליחה שאני אומרת את זה בכזו כנות – אבל זה שהיא לא הרגישה ניצול, לא אומר שלא ניצלת… (הרי אם היא הייתה מרגישה ניצול, היא לא הייתה מוכנה לעשות את זה, נכון?)
-
אני דווקא אמרתי שלא שופטת. ואם לא היה ברור – הוא לא טיפוס שישאל רב, אם נדייק – שומר על המינימום. אני מתבסס על ההיכרות שלי איתו… לא שוללת שום מצב דומה או אחר כמו שציינת.
-
מה שאני באה להגיד זה שיש סיבה ויש סיבה (ואת המקרה הנ”ל אני לא שופטת כי לא יודעת אם זה נכנס בגדר אנוס או לא).
אם מישהי הלכה לנוח כשהיא מותשת מצום, עמדה שעות על שעות בתפילה, חשבה לשים ראש רק 5 דקות בשביל שיהיה לה כוח להמשך ונרדמה ליותר זמן מזה – לחלוטין נשמע אנוס. לא חושבת שיש מה להלקות (זה לא שהיה אפשר לכוון שעון מעורר לרגע הקימה וגם אם תגידו שיש שעון מכני – אני נמנעת מהשימוש בו עקב החשש מהתקף לב).
-
נכון. ידוע שהצום הכי חשוב, יותר מהתפילות.
אבל מההיכרות האישית שלי עם הבנאדם, אני לא חושבת שהוא ניסה שיטות כמו: כדורי צוםקל וכאלה, אלא פשוט הרים ידיים…
-
יש לי קרוב משפחה שמקיא ומתעלף בצומות. הפתרון שלו ליו”כ (ואל תשפטו בבקשה, אני בעצמי לא סגורה לגבי זה, יותר חסרת מילים): הוא לא ישן שלושה ימים ברצף לפני כיפור ובצום עצמו הוא פשוט… עושה השלמה, כלומר ישן את כולו 😓
-
לא למדתי.
אבל זה לא משנה את העובדה שמישהי באה והציעה תמורת שת”פ.
אני לגמרי בדעה שלך, רק תוהה אם שווה להוציא על התסכול שזה מייצר אנרגיות (וזה היה מתסכל באותה מידה אם היה עולה אצל האדריכליות פוסט שמציע הקמת בנין ששם האדריכלית יהיה חתום עליו בתור שת”פ)
-
תמי, כל מילה!
אבל לצערי, אני לא חושבת שזה יעשה סוויץ’ לאנשים. הם ימשיכו לנסות את שיטת מצליח האמורה בלי סוף…
לדעתי, חבל על המאמץ והאנרגיות.
-
טוב, אני לא. (אולי כי קיבלתי הצעה כזו לאישי לפני חודשיים – שלוש ? [דומה, לא מאותה אחת]).
איך אומרים – אם יש גרוע, תמיד קח בחשבון שיכול להיות גרוע יותר… 😥
-
תמי, שאני אבין, את מופתעת?
-
צודקת. אני האמת בנאדם כנה מדי, גם אם חברה הכי טובה שלי הייתה כותבת ספר ולא אהבתי – אני אולי לא אבהיר לה את זה, אבל גם לא אפרגן על מה שלא מצא חן בעיניי.
מניחה שגם לך יש כמה חברות כאלה (מבחינת כנות כמובן), ככה שגם מהמשובים שלהם את יכולה להתרשם 🙂
-
מצאתי פרקי דוגמא. אולי יתן לך כיוון על הכתיבה והזאנר.
https://drive.google.com/file/d/1i5ObE-gJ3qgouXZCRG51xVzvs9yk9R4j/view
ועוד הדגשה חשובה: אני מאודדדד בררנית בספרים. ברמה שאני יכולה לקחת 10 ספרים מהספרייה ולהחזיר אותם אחרי חצי פרק…
-
אויש. נוראי לשמוע…
אני מקווה שזה לא בהכתבה…
-
אני לא חושבת שזה קשור לסוג החלב. בסופו של דבר הקושי זה המרחק מאמא, כי לשתות מבקבוק הרבה יותר קל מלחכות לרפלקס שחרור החלב.
אני מלכתחילה דאגתי פעם בשבוע מאז שהיה בן שבוע לתת לו שאוב בבקבוק. להגיד שזה עזר לי? לא. איכשהו, כשהכי הייתי צריכה (כלומר חזרתי לעבודה), הוא שכח איך אוכלים מבקבוק והתחלנו להתעקש איתו.
הפתרון היה כמו שכתבתי בקצרה קודם. רחל רפאלוביץ הרחיבה על השיטה. סוג של לבלבל את הילד על מקור החלב עד שהוא מבין שזה לא שונה (ובשלב כלשהוא יתחיל להעדיף את הבקבוק הזמין יותר)
-
תראי תגובות של אחרים. מדגישה שוב: הסיבה שבשלה פחות התחברתי היא כי הכול היה צפוי לי מראש וכל דבר השוויתי מול העלילה שאני מכירה… ובכל זאת המשכתי לקרוא. אז קשה לי לתת דעה לפה או לפה. תכריעי את.
(תחשבי מה היה קורה אם היית מקבלת את ממלכה במבחן בסגנון כתיבה שונה, או מרגל להשכרה…)
-
אולי מקרה קיצון.
אני ממש נלחמתי איתו (ברוגע כמובן), נתקלתי בזה בכל התחנות האפשריות: בבקבוק עם חלב שאוב, מעבר למטרנה וגם בתוספת הדייסה… לפחות המוצץ היה קל יותר ב”ה.
