הייטק תהילה ב
הייטקתגובות הפורום שנוצרו
-
קודם כל להרגיע אותך שזה עובר בסוף. יש כמה הצעות, לא זוכרת מה עבד לי…
1. להוציא מעט מהבקבוק החוצה, כדי שישר במגע על השפתיים תרגיש את החלב ולא תצטרך להתאמץ
2. לשים בתנוחת הנקה, קרוב לאמא, אפשר גם להתחיל להניק ולהחליף באמצע
3. לנסות שלב גדול יותר (חור גדול יותר) בתור התחלה (ובלי תוספת דייסה בשום אופן, אם את רוצה – בהדרגה, אחרי כמה זמן בלי להוסיף ממש טיפונת ולאט לאט להגדיל כמות)
רצוי גם לבדוק את איכות החלב, אצלי הקטן לא רצה ואז הבנתי שהחלב התקלקל עקב תקלה במקפיא שבו שמנו אותו כשעברנו דירה (לא ברור מה בדיוק, אולי סגירה לא הרמטית, לא המקפיא שלי… ליטר חלב לפח!)
-
לא קראתי את מלך הטרולים, אבל ראיתי ביקורת עליו בפרוג:
https://www.prog.co.il/threads/%D7%9E%D7%9C%D7%9A-%D7%94%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D.961654/
אם אין לך גישה אעתיק. ממה שידוע לי – הסופרת מחוברת לקדם
-
זה ה”לוקיישן” בגינת לוין.
אני לא גרפיקאית או משהו דומה, אז לא ידעתי להחליף רקע, לטשטש וכו’. מי שכן – לדעתי יכולה להוציא מטעמים!
-
למי שחסום בנטפרי – נפתח כשמגדילים…
-
-
בנפחא. אם את מכירה יש חנות כלבו כזו – ציוד לגנים וכל מיני. נמצאת אחרי שפע טוב, נכנסים לתוך שטח פנימי, נראלי צמוד לנגר שהיה פעם. אבל כדאי לברר כי הרבה סגרו בגלל הפינוי בינוי (הפרויקט). המגנטים ממש בכניסה בעמודונים, יש כמה גדלים.
אגב, אם מדובר על גודל של מגנט גדול (20X30 +) זה לא תמיד משתלם, כי מחיר של תמונה גדולה יקר בהרבה מזו של הסטנדרט (פשוט קניתי ואז התברר לי שהפער מאד קטן – חמש שקל, משהו כזה, ובסוף העדפתי דרך חנות הצילום, כך ששווה לך לבדוק)
-
הקטע של חיה שהועלה. אשרו שהגיע.
*
חיההייטק
חברה
28/09/2024 ב9:28 pm
ברגע האחרון הספקתי… מקווה שמישהו עוד יקרא את זה.
הדמויות:
דודי סילבר | “שניה לפני האור” | ר. קפלר
פרופסור אלימלך ביננשטיק | “בעל הפטנטים” | ר’ מנדל (מיועד לבעלות רוח- צעירה בלבד, שקוראות גם ספרי ילדים)
בהנאה!
דודי שנא את עצמו באותם רגעים על שנכנע לשיגיונותיו של הפרופסור המבוגר, והסכים להתלוות אליו ל”טיול ערבית קצרצר ממש לרחוב סוחרי הפרחים, לבדוק מה שלום החבר’ה ולחלק להם משכורת חודשית”, כפי שהגדיר זאת הפרופסור.
במקום לשבת במשרדו (המבולגן) של הפרופסור, כפי שנוהגים בני אדם מהוגנים, בפגישה מסודרת עם שעות התחלה וסיום מוגדרות וקצובות, הוא נאלץ לבזבז את זמנו בהליכה איטית עם האיש המבוגר שנראה היה שנהנה מכל רגע, ולהקשיב להגיגיו הבלתי נגמרים, שבמרכזם עמד הסיפור על קבלת פרס- נובל בארמונו של מלך שבדיה כשנתיים קודם לכן.
הסבלנות שלו, לעומת זאת, כן הלכה להיגמר, והוא תיאר לעצמו שגם זו של יפה’לה שבבית אינה ארוכה במיוחד.
אבל ככה זה כשאתה נזקק לתרומתם של אנשים מסוגו של הפרופסור, אתה נאלץ לסבול בשתיקה את העדפותיהם, ולקוות שזה לא יהיה לשווא.
בדיוק כשעבר ביננשטיק לספר לו את סיפורו של יורם קיכלי ראש העיר, וכיצד זה הפך לשונאו לאחר התאונה שהתרחשה בניסוי הראשון של הפטנט של המדרכה הנעה, צלצל הטלפון הנייד שלו. הוא זיהה שמדובר בצינתוק מקבוצת חדשות כלשהי, ונאנח בשקט. ‘לפחות זו לא יפה’לה, אני מספיק עצבני גם בלעדיה’.
לצידו המשיך הפרופסור בתיאוריו הצבעוניים, וכעבור רגע צלצל הטלפון שוב.
“מי זה שם שמפריע לנו בפגישה?” שאל ביננשטיק בקפידה.
“הטלפון שלי”, התנצל דודי ושלף אותו מכיס חולצתו הסגולה.
באצבע מיומנת החליק על המסך הצבעוני, ואחרי רגע נשאב, מרותק, למה שראה בו.
הפרופסור חיכה דקה, שתיים, ולאחר מכן שאל: “הבִּיפֶּרִים?”
אחרי רגע ארוך בו חדרו המילים למוחו של דודי, הוא הרים את עיניו בהפתעה: “היי, איך אתה יודע?”
הפרופסור חייך באדישות מדומה. “פטנט מספר 578494 שרשום על שמי כבר 17 שנה,” הודיע בקול רשמי, ולמראה עיניו המתעגלות של בן שיחו הוסיף “האידיוטים האלו לא שמעו לעצתי והחליטו לערוך את הפיצוץ בשעות היום.. אם רק היו מקשיבים לי…”
דודי בחן אותו במבט מחודש, והכניס את הטלפון לכיס. הפרופסור היה נראה מרוצה כילד שקיבל מחמאה מאימו.
“רק תגיד לי”, התחיל הפרופסור, “למה אתה מסתובב עם כזה טלפון? אתה לא חושב שזה חילול השם? כמו החבר’ה בסוחרי הפרחים…”
דודי התעצבן. עד מתי יעדיפו כולם לראות אותו דומה יותר לַשְּׁטַנְץ של גדליה אחיו, ויסרבו להכיר בו, כבן אדם בעל בחירה? הגם הפרופסור במצומצמים האלו?
הפרופסור המשיך להצליף. “אתה יודע איך אומרים אצלנו היקה’ס, עדיף איש חכם עם טלפון טיפש, מאיש טיפש עם טלפון חכם.”
עכשיו התחמם דודי. “בסביבה שלי יש מספיק אנשים טיפשים עם טלפון טיפש”, ירה.
“נָה!” העיף הפרופסור את ידו בתנועת ביטול. “אתה דבר בכבוד על ההורים והמשפחה שלך, הבנת? אני הכרתי בימי חיי מספיק אנשים שהיו מוכנים להיוולד מחדש רק בשביל לחיות שוב, נכון יותר, עם המשפחה שאיתה באו לעולם. ווילהלם וורסט שונאי לשעבר הוא ההוכחה העיקרית לכך…”
דודי התרתח. “מוסר על המשפחה שלי אשמע ממך עוד מעט, אבל תסביר לי למה אילו האפשרויות היחידות?! אתה בטח מכיר את האמרה ‘אם יש לך פחות מעשרה תרחישים, בדוק שוב את הנתונים*’. ובכן, אני- איש חכם עם טלפון חכם! מאה שישים איי קיו! והטלפון שלי, ונתעלם מהעובדה שהוא העסק הפרטי שלי, לא גורע מחכמתי.”
הפרופסור הביט בו, משועשע. “אני מחבב אנשים צעירים ויהירים כמוך”, אמר. “למרות שהאייקיו שלי עומד על מאה ושמונים, ויש לי רק טלפון חוגה.”
“אני לא יותר יהיר ממך,” ענה דודי, לוקח את הסיכון.
ביננשטיק פרץ בצחוק רועם. “נכון! אני רואה שאתה מתאים לי ממש… היית יכול להתחרות באפרים מזכירי המסור”.
דודי קיווה שהשיחה תעלה מעכשיו על פסים מעשיים יותר.
“להתחרות בו אינני רוצה,” אמר בזהירות. לעומת זאת, “לפגישה איתך יש מטרה אחרת…”
“אני זוכר, אני זוכר, עוד לא לקיתי באלצהיימר ברוך השם, למרות שרבים מבין בני גילי כבר התחילו איתה.” הפרופסור צחק בטוב לב. “אתה מתעתד להוציא אנציקלופדיה לנוער, בנושאי מדע ופיזיקה, יָא? תקן אותי אם אני טועה.”
דודי הנהן בלהיטות. לאחר רגע נזכר שהפרופסור מצפה לתשובתו. “לא, כלומר אתה לא טועה.”
“ויש לך מימון מגופים שונים, על רוב הסכום, יָא?”
“כן, כן”.
“באיזה מספרים מדובר? כמה נשאר לך בלי מימון?”
דודי נקב בסכום.
“יודע מה?” ביננשטיק הקשיש בחן אותו בעיניים בורקות. “אני משלים לך את ההוצאה, ונותן לך גם גישה חופשית למעבדה שלי- לניסויים אם תרצה, (“רק זה חסר לי” הרהר דודי בחוסר סבלנות) ובתמורה לכך…”
דודי שתק, עצבני. לא די שבזבז את זמנו בטיול ערבית כאילו היה אחת החברות של אימו, מי יודע מה ידרוש ממנו הפרופסור עכשיו… אין אמונה במבוגרים.
“אתה תקנה טלפון נוסף, קטן- לא כמו זה, ואיתו תסתובב בין אנשים. קצת פחות חילול השם גם שווה משהו…”
דודי בלע את העלבון, ורצה לסרב. לאחר רגע עלו בדמיונו ערמות-ערמות אנציקלופדיות צבעוניות, עם ריח של דפוס, והוא הסכים.
הפרופסור המהם בשביעות רצון, “יפה! אתה איש חכם…”
*המשפט הנ”ל הוא פרי דמיונה של המחברת.
-
נראלי שקרן פנסייה אין צורך לבקש. הסוכנים עושים בירור.
מה שכן – אם התלושים שלך במערכות של העבודה – רצוי שתוציאי אותם, שיהיו לך נגישים.
לוודא שימי חופשה לא מנוצלים, אם את זכאית להם במקום עבודה כזה, ממומשים כספית בשכר הקרוב.
אלו הדברים הידועים לי, אולי יש עוד…
-
יש בגינה ליד בית הכנסת המרכזי כמה נקודות יפות, לא בהכרח פורחות וירוקות. אני שמתי עין על כמה אבנים ענקיות מוקפות עצים, תראי אותם אם את מגיעה מהכביש של לוין מרישא ממש קרוב לבית הכנסת (מול המגלשה הגדולה).
זה שטח אדמה חום, אם את מבינה בשינויי רקע תוכלי לעשות מזה ממש פנינה לדעתי…
-
בAI אין זכויות יוצרים ממה שידוע לי (לכל היותר תשאלי בגרפיקה). יש אתרים חינמיים טובים מאד, פשוט מקלידה מה שאת רוצה ומקבלת…
אם את מסתבכת – בפרוג יש פורום ליצירת תמונות על פי ביקוש (חינם), מניחה שפה בגרפיקה גם יתנדבו לעזור.
-
מאז יצא אל-חזור רציתי לממש את החלום הזה. מקווה שאתן גם שותפות בו, ואם לא – לפחות תהנו מהאופציה 😁
נ.ב קטן: אל-חזור לא היה לפניי, אז אם נפלו טעויות – תאשימו אותי, מקסימום אקפוץ בזמן לתקן…
אנשים לא קמים לתחייה. לא בטרם הגיע גואל. ומוות, אם נקבע לאדם, לא יכול להידחות מפני רצונו של איש אחד, גם לא אלפים.
באנחה מדביק יוחנן את הסימנייה הכחולה לספר, בדיוק בשורה התשיעית של עמוד חמש מאות וארבעים, סוגר ומניח על שולחן הסלון. הוא עוד ישוב אליו, חייבת להיות דרך, הוא רק צריך למצוא אותה.
ואולי בכלל עדיף שיתייעץ עם מיכאל? עדיף. בהחלט.
“אתה רוצה לחזור לתקופת כוזר?”, אחיו מגיב באדישות, “נצטרך בשביל זה הרבה חשמל. יותר מדי אפילו”.
“רק לדקות בודדות, אני רוצה לראות את המאורע במו עיניי, לראות אם יש דרך הצלה…”.
מיכאל מניד בראשו, “זה מסוכן, יוח. אנחנו לא יכולים לגרום לפרדוקסים בזמן, אולי רק אחרי שיהיה לנו איזשהו פיצוח לגבי התפצלות העולמות הקוונטים”.
יוחנן שומט כתפיים. אחיו תמיד מקובע כל כך. מלבד לעניינים הנוגעים למחקרי הזמן, הוא לא מוכן לזוז טיפונת מהכללים. מילא היה מדובר בחיים האמיתיים, מדובר רק בספר, ספר! אפילו אותה סופרת יש להם, חבל שהוא לא יכול לשלוח לה מכתב או משהו, למחות על המצב הקיים.
קשה לחיות בספר. לדעת שאתה מוגבל לפסיקים, נקודות, פסקאות, עמודים ופרקים. אבל מדהים כמה אפשר לפעול מתוכו, אפילו לחזור בזמן!
רגע, רגע. יוחנן מנסה לתפוס את קו המחשבה שעלה עליו לפני שנייה בודדת. אם ספר מורכב ממילים, מה קל יותר מלקחת טיפקס, למרוח על המילים הלא רצויות ולהחליפן באחרות, נחמדות יותר?
כלומר – לעבוד על עצמו? לא. ממש לא. הוא צריך פתרון טוב יותר, כזה שלא יקריס את ממלכה במבחן על חמשת (או ארבעת?) ספריו אבל יאפשר לו לבצע את זממו. אבל איזו דרך יש לו להותיר את המילים כפי שהן ובכל זאת להציל את יקוואל? איזו?
אין. אלא אם ימצא בחור אחר שיתנדב להתפוצץ במקומו ולהגיד את אותן מילים שאמר יקוואל לאולה שניות לפני מותו. אהמממ. טוב, זה הזוי. הרי אף אחד לא יסכים לכך, אולי רק אם הוא ממילא עומד למות ולא יהיה לו אכפת לזכות בשלב מאוחר יותר בכבוד שיוענק לו בעצם זיהויו כנסיך שהציל את כוזר האמיתית כאשר איסתרק יבין את שאירע.
הוא רק הולך ומסתבך. אם לא פרדוקסים למיניהם שעלולים לצוץ, מזמן היה חוזר לעבר, מאיץ ביקוואל לרוץ במורד ההר ולא להתעכב לרגע מול ברכיהו המעצבן!
ברכיהו! איך לא חשב על זה עד עכשיו? איך הוא נראה בכלל, הנסיך – סוחר האפל הזה?! בעצם, מה משנה מראהו אם הוא יכול להביא עמו מהעולם עתידני מישהו שיוכל לעשות לו ניתוח קוסמטי קל באמצעות איפור, עדשות עיניים, צבע שיער וכריות לשינוי תווי הפנים? הוא קרא על זה באיזה ספר, זה אמור להיות פשוט בהרבה מלחזור בזמן.
יומיים אחר כך הופכות ההשערות לעובדות והתקווה למציאות. אבל יקוואל, שנשלף מהעבר דקות בודדות בטרם נחת עליו אחד הסלעים, אינו מרוצה מהעולם בו הוא נמצא. “החזר אותי לעבר”, הוא מנדנד לו, “עדיפה לי עשרת מונים נוקשותו של אחי מעולמכם המבלבל”.
“איסתרק חושב שאתה מת”, יוחנן משאיר למיכאל לפרש את המצב, הוא עושה את זה בלי התכווצויות פנים מוזרות או מילים שסותרות את עצמן בניסיון להראות את המציאות אחרת, “כך שזו בעיה שתחזור לזמן שלך ותוכיח לכולם שהם טעו”.
“המלך איסתרק”, מתקן יקוואל בזעף, “ובכלל איני מבין מהי הבעיה – טענתם שאולה טעה לחשוב שברכיהו הוא אני, לא יקרה דבר אם הוא יבין את טעותו”.
יוחנן זוקף את גבו בהפתעה, “כלומר שיבינו שלא אתה מתת אלא ברכיהו? זה באמת רעיון מעולה!”.
“רק שלא תוכל לחזור לזמן הנוכחי שבו עזבת, אלא שנתיים אחר כך, כאשר ידעו כולם על מותך”, מציג מיכאל את העובדה הפשוטה.
“קצת יותר משנתיים”, מדייק יוחנן. “אבל תהיה לנו בעיה עם המראה שלך, לא נוכל לעשות לך טיפול פנים שיחזיק לעד. אתה לא גופה”. הוא אינו מצליח שלא לחייך במילים האחרונות. “ושנתיים הן הרבה זמן לנער שהופך לבחור”.
יקוואל נאנח, “עולמכם העתידני רק מזיק לפעילות מוחכם”, קולו גוער, “תחזירו אותי לתקופת הזמן ממנה לקחתם אותי, אמשיך בזהות בדויה למשך הזמן הרצוי ואחזור כשאמצא לנכון”.
יוחנן מכווץ את עיניו, “משום מה -“, הוא אומר בקול מוטרד, “נדמה לי שתעדיף להישאר בזהות בדויה לנצח”.
“אם אכן אחליט לעשות זאת -“, חיוך נפרש על פניו של יקוואל, “תהיה זו עוד החלטה מוצלחת שלי”.
“לא כל ההחלטות שלך היו מוצלחות”, יוחנן מעקם אף, “ליתר דיוק, רק האחרונה הייתה כזו”.
“החלטותיו של אדם הן אלה שקובעות את גורלו”, יקוואל מתרצן. “הייתי שלם עם ההחלטה שלי, אתם אלה ששיניתם את הגורל שבא בעקבותיה. אל תעשו זאת שוב, הניחו לי לעשות את שלי. שבעתי מאנשים המורים לי את דרך חיי, גם אם במבט לאחור הם צדקו”.
“כרצונך, הוד נסיכותך”, יוחנן קד באופן נלעג.
מיכאל מתבונן בשניים בגבינים מכווצים, “אז מחזירים אותך? אתה בטוח?”.
“בטוח כפי שלא הייתי מעולם”, משיב הנסיך, קומתו זקופה ועיניו התכולות נוצצות, “ברצוני לחזור אל כוזר, במהירות האפשרית”.
-
וודאי שיש מה להתווכח, לפני החתימה – החוזה הוא הצעה לכל דבר, אחר כך קשה יותר לשנות…
אבל צריך לקחת בחשבון לא להגזים, שלא יחטפו רגליים קרות. לא חייב לדבר דווקא על גובה השכר, אפשר לבקש תנאים נלווים שעליהם לא דובר – מזון (או כסף במקום, יש מקומות שמאפשרים, לדעתי שווה יותר), יותר חופשה, מחלה 100% מיום X, שעות עבודה, רמת היברידיות, קרן השתלמות ועוד…
-
לא יודעת להגיד. מצד אחד – המשכתי לקרוא עד הסוף. מצד שני – לא חושבת שאקרא שוב, לא בזמן הקרוב בכל אופן.
יכול להיות שזה סתם החוסר התחברות שלי לקצוות הנעלמים. היה שם משהו מאד משמעותי שלא הבנתיי איך עלו עליו. וגם די הזכיר לי עלילת ילדים לא מהמגזר שלנו, אז ידעתי מראש מה יהיה בסוף ואכזב אותי לגלות שצדקתי (למרות שזה לא אומר העתקה, הנה – על יחידאי אמרו שהוא דומה ללקחנים, שזה גם משהו על אנשים קטנים והתברר שהסופרת בכלל לא ידעה מה זה ובמידה אחרת, מגזמת לדעתי, אמרו שדופליקטים דומה להארי פוטר בגלל שזה העל-טבעי היחיד במגזר)
-
קראתי את שקיעת החושך.
אליגורי לחלוטין. יש שם כמה דברים בעלילה שלא היו ברורים לי די הצורך מצד אחד ומצד שני – היו צפויים.
מתחיל מרקע של ממלכת אור שהחושך נלחם בו משהו כזה והשתלט על איזור מסוים. מלך אור נעלם ונער מאיזור החושך יוצא לחפש את הנסיך אש עם עוד כמה נערים שהוא נפגש בהם בממלכת אור.
-
כל הכבוד למשתתפות ולזוכה! היה ממש מהנה לקרוא ולראות את היצירתיות של כולן!
לגבי השאלות:
1. וודאי שכל אחת מעלה קטע אחד בלבד.
2. מי שמעלה לאתגר – משתתפת.
בואו נסכם כך: מה שעולה באתגר – משתתף.
מי שרוצה להעלות קטע כדי שיהיה לה תמריץ ולא בשביל להתמודד – מוזמנת להעלות בתגובות. כנ”ל אם רוצה להעלות אחד נוסף (לקראת סוף האתגר תחליט מה הקטע המתמודד ותעדכן את מעלת האתגר)
כמובן שאם יווצר מצב שהתגובות יהיו מפוצצות והאתגר עצמו לא – ניאלץ לבטל את האפשרות…
הרבה הצלחות!
מזכירה פה לכולן – אם מישהי רוצה עזרה או רעיון – יכולה לפנות אלי באישי.
-
מצטרפת. בואו ונדגול באהבת חינם – נחשוב לזכות ולא לחובה.
להזכירכן לא הע”ז היא זו שגררה את היום הנורא, אלא דווקא שנאת חינם, משום מה כולם נטפלו אליה, אולי משום שזה פחות נוגע לנו – מה שקל יותר? (נקודה למחשבה…)
-
הכוונה לנסות ולנסות – בסוף כולם שותים מבקבוק.
למה חונק אותה? אם היא לא הייתה מסכימה לשתות- לא היה לה ממה להיחנק, אולי שלב גדול מדי? האמת מכירה רק את הבקבוקים של מאמ, לא את ההוא שציינת.
מי מאכיל אותה בדרך כלל מהבקבוק? את?
-
לאיזה זאנר את מתחברת יותר? אני הבנתי שפנאטי = דרמה/מתח. מלך הטרולים = עמוק וחושב, מעט פילוסופי.
לא קראתי את שניהם, תקנו אותי אם אני טועה…
-
יהודית, צמררת ממש!!
שירה, לא ברור לי מה צרם לך – שהחיים האמיתיים הם לא דבש? החיים האמיתיים הם לא דבש, כל אחד והמנה הקצובה לו. יש קשיים וניסיונות, גם אבל, אין טעם להתכחש לזה ולחשוב שהכול פונפונים ונצנצים.
מה עושים עם הקשיים ואיך ממשיכים את החיים – זו שאלה אחרת לגמרי, שזו כבר החלטה אישית של כל אחד ואחת.
בכל אופן – לנו, מהצד, אין רשות לשפוט…
-
הפינה בפלוגה הדתית זה מול פרויקט בניה? חיפשתי באיזור, ראיתי הרבה דשא, אבל לא היה נראה לוקיישן מוצלח לצילום. היה עץ אחד נחמד ומאחוריו מלא זבל שלא מצטלם טוב…
-
זה פורסם בטיפול, הכוונה לא למטפלת לילדים, למרות שגם אני נכנסתי לכאן מאותה סיבה… (מטפלת עם עוזרות, מה עושים? נותנים לכולן מתנה??)
-
בין ברויאר לקלישר. נראלי הגינה נקראת גינת לוין.
-
מהכביש של לוין מרישא האבנים מאד רחוקות מהמתקנים, מה שכן לא יודעת איזה גילאים, שלא יברחו באמצע הצילום…
-
תודה, אבל ממש לא… ממש לא קרובה, גם לא מנסה.
כן נצמדתי לפרטים מסוימים כמו:
מיכאל מכנה את יוחנן יוח.
מיה נוהגת לכתוב גבינים ולא גבות (לא ברור לי למה, סתם לידיעה).
העליתי את משלב הלשון של יקוואל. אבל לא ראיתי טעם לנסות לחקות את הניסוחים של מיה, הם אלופים!
הרבה פעמים מיה מאדירה את הדמויות (לפני מותו כתוב שמכל אחיו הוא הדומה ביותר לאביו, משהו כזה), לכן בסוף כתבתי דווקא הנסיך.
אולי לכן היה נראה לך, אבל שוב – אני לא רואה דמיון.
-
תודה!
וודאי שהחלום היה הרבה לפני שיצא אל-חזור. אבל אז לא הייתה דרך חזור 🤗
-
טבלאות השכר בהייטק תמיד היו לא מדויקות, אולי רק בגלי הקורונה אנשים באמת קיבלו לפיהן. שאר התקופות – לחלוטין לא!
