הייטק תהילה ב
הייטקתגובות הפורום שנוצרו
-
נזרום עם זה הלאה. איך יוצרים קשר עם כולם?
כלומר, נניח ואנחנו מחליטים להקים איגוד סופרות בתוך קדם (או כל מקום אחר, רק לרעיון). איך מגיעים לכולם? שולחים מייל לכל הסופרות המוכרות או אלו שהוכיחו את עצמן?
-
להבנתי לא יקרה. קראתי על מה שהולך בציבוריות – זה משהו שמסובסד מלמעלה וגם הסבסוד הוא יחסי לכמות ההשאלות הכללית מול התקציב הגלובאלי.
הספריות הפרטיות יקרסו אם הן יצטרכו להעביר לסופר 5 שקל על כל ספר. וגם אם לא יקרסו – הן לא ימהרו להתחלק ברווחים עם הסופר…
אבל מה בעצם הבעיה ללכת לספריה ציבורית שמאפשרת תגמול? אצלנו עיר מעורבת ויש מחלקה לספרים תורניים, נפרדת לגמרי מהאיזור החילוני.
-
כל מילה!
רק שאלה אחת – מחיר ספר לא נקבע לפי מספר דף + שקלול היסטוריית הסופר?
אגב, אם כבר אז כבר – קראתי השבת את עגור הברונזה של מ.קינן. מהמם כמובן (לא פעם ראשונה), אבל מה שהפתיע אותי – מחיר הספר לצרכן: 88 ש”ח.
ספרים אחרים שלה, גם חדשים יותר, כמעט פי שניים בגודל וכמעט אותו מחיר! הגיוני?
-
תקפצי לאתר של יפה נוף. אני רואה דווקא תגובות חיוביות. לא כולם שליליים. ואגב, אם מישהי תזדעזע על דמות שנהרגה – מבחינתי זה אומר שהסופר יודע לגעת בקורא. הרי אם הדמות הייתה יבשה ומשעממת והעלילה הייתה יבשה עוד יותר, לא הייתי מזדעקת על זה שהרגו אותה, נכון?
-
כן, הוספתי אחר כך כדי לאזן את מה שאמרתי. אולי פה טמון הכלב…
-
במקרה כזה יש גם השפעה הפוכה. ספר שממש אהבת תקני גם אם לא יתחלקו איתך, נכון?
מילא עם אחות או קרובת משפחה (זה מה שאני עושה, אבל אנחנו מעדכנות רק אחרי קניה, לא משהו מתוכנן). כשמתכננים מראש ומפיצים לכל עבר – לא חושבת שיועיל
-
שלי נכנס בלי פוליטיקה. קראו עלילה ולא שאלו אותי שום דבר נוסף – לא גיל, לא עדה, לא קהילה. כלום.
אבל ממה שהבנתי זה לא עבר לצוות, רוסט קרא בעצמו ואישר.
-
עוברת לאישי…
-
@tammyepshtein אני נופלת עליך היום, אבל הספר שלך נמצא בספריה ציבורית, אז טכנית יש לך את האפשרות לחסוך ממני את הבירור הזה.
גם של @ChaviBar ואולי עוד כמה שלא ידוע לי שנוכחות פה…
אם תענו בכנות, אני אקפיד להשאיל יותר 🤣
-
לא מאמינה שזה קורה בספריות ציבוריות, אבדוק מול ההיא של הפייס, נשמע לי הזוי.
-
דבורי רנד מעבירה סדנאות, גם מיה קינן מעבירה עכשיו (הבנתי ממנה שיהיו עוד). אז אני מניחה שהספרים לא משמעותיים יותר מהסדנאות (ומי יודע? אולי גם הן מתוסכלות מהמצב). לגבי רוזנברג – לא יודעת.
-
חחח. שהעורכת הספרותית רואה אם הספר ראוי לשמו או לא… מבחינת היגיון בריא בעלילה (עזבי מחקר, סיפור אחר לגמרי, שיתחילו בהיגיון) וכתיבה מובנת.
-
אני, למשל, לא ידעתי שיש בתהליך ההו”ל מה שנקרא עריכה ספרותית, מניחה שאם הייתי יודעת הרבה עוגמת נפש הייתה נחסכת ממני אם הייתי מדפדפת לתודות ומחפשת את שם העורכת הספרותית, אם קיימת בכלל.
-
לא חושבת שזה מדויק. אחרת אור החיים לא היו ממשיכים את הפרויקט שלהם כבר שנה שלישית או רביעית. הם מקבלים הרבה כתבי יד, בוררים מתוכם את מה שמצאו לנכון, מצמידים עורכת ספרותית, לשונית וכו’ ומוציאים תחת פרסום נכבד.
אני בכל אופן לא התכוונתי לזה, אלא רק חותמת שאומרת שהסופר עבר תהליך בסיסי של בניית עלילה תקינה, כתיבה הגיונית ועריכה ספרותית (כשהעריכה הספרותית בדרך כלל תעיר על הנקודות הנ”ל ותסגור את הסיפור, @tammyepshtein ככה הבנתי ממך)
-
אבל באותה מידה אי אפשר ללכת לסופרות הטובות ביותר (אלא אם הן חברות ממש טובות שלך). בעיקר מסיבת הזמינות והשלכות ההצפה. אולי פתרון טוב יותר זה לתווך בין סופרים מוכרים ובעלי ז’אנר כתיבה זהה? סוג של – עשיתי לך, תעשי לי. קריאת הספר עצמה לוקחת זמן… לא קל להתנדב לדבר כזה, גם בתשלום זה סכום משמעותי.
-
אז הנה לנו עוד בעיה שדורשת פתרון. מישהו פשוט צריך לעשות את הצעד הראשון.
האמת שבזמן הלימודים שלי, עבור הפרויקט הסופי חשבתי לפתח אתר שמהווה סוג של מועדון כתיבה עם ביקורות ספרים, השאלות (זונחת לאור האמור) ועוד, לא יודעת למה לא מימשתי (אולי כי המורה שלי הורידה אותי ממנו?), אבל אולי אממש את זה יום אחד, ממילא אני מתכננת להקים לי אתר בשלב כלשהוא אחרי הוצאת הספר בע”ה.
-
די מובן והגיוני. אף אחד לא רוצה הצפה לבקשת ביקורות (אולי אם תשלמי על זה…). אבל גם קוראות יכולות לתת ביקורת, לא? ממש לא מחייב שסופרת תעשה את זה…
-
זו נקודה שחשבתי להעלות. מי אמר שביקורת היא לשון הרע? שאלו פעם רב? ביקורת תהיה יעילה לכולם. כן, גם לסופרות!
-
לגבי תשלומים לספריות – בעיר הולדתי יש ספריית פייס ובה מחלקה תורנית. ההשאלה – חינם אין כסף, רק צ’ק פיקדון. ניתן להשאיל שני ספרים לאדם. הבנתי שגם בבני ברק יש, אבל כל פעם שאני מנסה להתקשר יש הודעה שהם בשיפוצים…
-
מקבלת. רק חוזרת על הרעיון המקורי: אין שום שליטה בשוק. רק תוספת קטנה לכריכה, אפילו כזו שאומרת: הספר עבר עריכה ספרותית!
-
יש בזה.
אני לא זוכרת מה הספר הראשון של מיה קינן, (אם זה היה מקום אחר – קראתי ואהבתי. זכור לי סגנון כתיבה כבד קצת יותר מדי אבל עלילה לא רגילה), אבל יש שיטות פעולה בסיסיות. אם אני מקבלת ספר שאין בינו לבין המציאות כלום (וכמובן לא מדובר בספר פנטזיה/ מד”ב), זה אומר הרבה על הסופר/ת. אם הטעות הנוראית חזרה על עצמה בעוד ספר ועוד אחד – אני מסמנת את השם היטב תחת הקטגוריה: סופרים שלא אקרא לעולם. אלא אם אקבל בהמשך החיים איתות שמשהו השתנה. לא חסר מקורות, בסביבתי יש הרבה קוראי ספרים נלהבים…
-
לוועדה שלא קיימת עדין לא תהייה שליטה על שוק הספרים, אלא חוות דעה משמעותית. לי זה נשמע רעיון טוב. בדיוק כמו שיש מותג של אוכל, בגדים וכו’. זה שאוסם מותג טוב יותר, לא אומר שלא אקנה של חברה זולה יותר. המותג אומר הרבה על הספר, מייקר אותו.
-
ועוד משהו: נשמע לי מוזר שאלו שמעבירות סדנאות כתיבה יציבו רגליים לסופרים בהוצאת הספר… ככה שאיך שאני מבינה – הסופרות הגדולות מבינות את מצב השוק, כך שהן אמורות לעודד מציאות כזו (דבורי רנד, מיה קינן מעבירות סדנאות, רנד מלווה לספר ממה שהבנתי. מניחה שיש עוד שאני לא מכירה)
-
לא גרוע ביותר. יש מושג שנקרא: “הציבור מצביע ברגליו”. סופר שיתעקש – ימצא את הדרך לשם.
-
הציבור החילוני אוהב ספרים, לפחות אלו שאני מכירה וטוחנים את הנושא בכל מפגש שלי איתם. מה שכן – לספרים שלהם יש אפשרות לצאת גם כסרטים ופה מדובר על סכומים הזויים אחרים.
השבת יצא לי לדבר עם אחי על זה, שקורא עכשיו את הסדרה של הארי פוטר (רק בשבתות, שאר הזמן…). ג’י קי רולינג בטוח עושה את הכסף הגדול מהסרטים, הספרים זה הכסף הקטן (אם כי אצלה הוא גדול מאד).
