הוראה רכזות וחינוך דיתי דאל
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
תאמיני לי שאם הציבור החרדי היה קצת יותר משוחרר בלתת חיבוק ספונטני היו נפטרות הרבה בעיות
אני לא מכירה את האדם שמדובר אודותיו-
אבל אם לא נתייחס לחיבוק הזה כל כך ברצינות יישארו רק המעלות…
הרבה מטופלות היו שמחות מאוד לאווירה קצת יותר חמימה בחדר – אני בעד. אנחנו בני אנוש, לא רובוטים.
החוכמה בלהיות אתית היא לא להיות אטומה אלא להיות נכונה וזה לא סותר ביטויים של אהבת ישראל.
לא צריך להיות כל כך כבדים, לא כל אחד הוא פוטנציאל לפתח תלות…
-
המדד הוא לא האם היא אתית
המדד הוא האם היא עושה לך טוב או לא
חיבוק של שלום שלום הוא אקט מרוקאי טיפוסי שלא הזיק לאף אחד…:) (אם זה נשאר בשלום שלום ושתיכן בריאות בנפשכן ולא עושות מזה עסק)
אני ניסיתי הרבה, האחרונה שבסוף עזרה לי מאוד הייתה זו שהזיזה פגישות הלוך וחזור…
אם היא עוזרת לך, ואת מעריכה את הדמות ואת האישיות ואת מרגישה שחבל לפספס את מה שתקני ממנה – אז כדאי לך “לאכול” את החסרונות. כי לכל מטפלת יש.
אם היא עצמה נראית לך “חשודה” בעלת תעודות ולא בעלת חוכמת חיים – אז תעברי הלאה…
-
כל שיר חייב להיות אומנותי.
לא בהכרח שההגדרה של אומנות שווה להגדרה של שירה.
ממילא שורות לא מחורזות שמביעות אמירה הן אכן אומנות אך הן לא שירה
מהי שירה? (מצטטת:)
יצירה ספרותית המתאפיינת בשימוש בשפה עשירה, צבעונית ופיגורטיבית (ומקורית. ד.ד.)
כתיבה בשורות קצוצות, בניגוד לפרוזה.
שימוש במצלול, משקל וחריזה, המוסיפים ליצירה קצב ומוזיקליות.
ביטוי של רגשות, רעיונות וחוויות בצורה ייחודית ומעוררת מחשבה.
ישנם כמובן סגנונות שונים, מטרות שונות, קהל יעד שונה וכו’
בסוף צריך להיות אומן כדי לזהות אומנות, הלא כן?
-
אני מבינה את זה לגמרי.
אני חושבת שרק מי שלמדה תוכל להבין את הפער העצום של בלי או עם מקצוענות.
אני גם זועמת על שירים ש(לא)מתחרזים בהטייה קבועה: חשבתי חרזתי התרגשתי והתנרקססתי…
ועוד כל מיני פקה פקה בלי מסגרת שמוציאים אותי מאיזון אם בטעות התחלתי לקרוא…
אני כן חושבת שיש במה (אולי לא כאן?) להגיגים.
זה באמת פחות מעניין עד שאת מתחברת לתוכן – וכבר קרה לי שקראתי (אמנם ברפרוף) טקסט שהזדהיתי איתו, זה כמו לשבת לסחנ”ש עם חברה טובה על החוף…
גם אם זה לא נחשב לכתיבה בטהרתה…
הסופרת שרי וולך המדהימה הנחתה אותנו לכתוב טקסטים כאלו כדי לשפר את הקול האישי של הכותב – לא שאני מצפה שמישהו יקרא את זה אחר כך אבל אני מאמינה בז’אנר כדרך.
בכל תחום יש שרלטנים שטוענים לכתר למרות…
עם כל הכאב מסתבר שגם בספרות…
-
מה שלא תבחרי לעשות שיהיה בהצלחה.
אבל אם את נמשכת לתחום הטיפול קודם כל לכי בעצמך ל”טיפול” (מתנגדת באופן אישי להגדרה הזו) ותגלי כמה התחום הזה מתסכל את המטופלות…
אחרי שעברת את כל מסכת הטלטלות בלמצוא מטפלת שמתאימה לך, והרגשת אחרי תקופה שאכן בזכותה השתנה בך משהו מספיק משמעותי ששווה מקצוע….
אז תלכי ללמוד.
אם את נמשכת לתחום הטיפול כי את חושבת שהולם אותך התואר : מטפלת רגשית וזה יהפוך אותך לדמות מוערכת יותר ואולי תרגישי תחושת שליחות על חשבון המטופלות שלך ולילדים שלך יהיו שידוכים טובים יותר מאשר לאמא מוכרת נעליים…
אז אל תלכי ללמוד.
ותעשי טובה לעולם ולילדות יהודיות – תהיי ממש כנה עם הבחירה שלך.
(אני קצת חריפה כי נכוויתי ואני מנסה להושיע את העולם….)
-
לא צריך לשמוע באוזן…
פשוט יש כלל
בסמיכות מרבים את הנסמך
ולכן תתי קטגוריה…:)
בתי ספר ולא בתי ספרים…
בהצלחה!
-
רחלי, את צודקת מאוד
אבל המציאות היא שבסוף תעדיפי (שלא נצטרך, כמובן) רופא או כל בעל מקצוע אחר שאת יכולה לסמוך על ההכשרה שלו
ואם מישהו זקוק לעו”ד טוב – לא אכפת לו הסיבות הרוחניות שמנעו מהחובבן להתמקצע – בסוף הוא צריך תוצאות ורק מעולות…
אבל אין ספק שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל לשתי הצדדים…
תחיו עם יד על הדופק וחשדהו כל הזמן…
-
מצטרפת לתוקף…
הגיל שלך גם כן מאוד משמעותי – יש לך עוד קצת עולם לראות לפני כן…
ואגב, גרפולוגים ממליצים כמעט לכל אחת לפנות לתחום הזה… תבדקי את זה זה בדוק – הם אומרים את זה כי ב”ה כל הנשים היהודיות רחמניות, טובות לב ואכפתיות, ומשום מה זה מאוד מחמיא להן כשאומרים להן שהן מתאימות “לטפל” (שאגב צריך 7 שנים רפואה כדי לזכות לטפל, לכל החובבניות יש בסה”כ לקוחות… כמו לגרפיקאית נניח…)
ואז הלקוחה יוצאת מרוגשת ומרוצה ומרגישה שהוא אכן יודע עליה הכל…
תני לי לאבחן אותך בלי להכיר אותך : את רגישה מאוד, אוהבת לעזור, מרגישה תחושת שליחות בכל מה שקשור לתחום הרגשי…. ועוד ועוד (ותהיי מספיק כנה כדי להודות שזה מה שאובחן אצלך)
אז ברוכה הבאה למועדון – את אישה!!!
אני נכוויתי המון בילדותי / בבגרותי מנשים שגרפולוגיות שלחו בהתלהבות ללמוד יייעוץ וטיפול…
וגם היה גרפולוג (נחשב מאוד בתחום) ששלח אותי בגיל 18!!! ללמוד טיפול…!!! (הייתי אז כל כך טיפשה! איך הוא בכלל העז? אם הייתי אכן לומדת ומנסה לעבוד בזה – ה’ ישמור… הייתי נכשלת בטוח אפילו מבלי להבין…)
והאמת, אני עדיין לא מבינה איך עדיין יש אנשים שלא התפכחו מההתלהבות הרדודה הזו שנקראת : מטפלת רגשית.
מה שכן, יש הרבה ילדים שהבעיות שלהם זה חוסר תשומת לב או חוסר זמן איכות עם מבוגר וכל מה שהם צריכים זה איזו שהיא תרפיה כדי להעלות קצת ביטחון עצמי וכדו’ – שם המקום שלך לדעתי.
שיהיה בהצלחה ותעבירו לכל הגרפולוגיות ולכל הצעירות שרוצות להיות רגישות וצדיקות טרם זמנן…
-
יש לך הרבה רגש והבעת אותו מדהים!
יש גבול חמקמק מאוד בין אמונה שלמה לבין בריחה/ התחמקות מקבלת הרגש/ פניה לעזרה / חיפוש מענה הולם…
אמונה לא בהכרח מבטלת את הרגש.
-
חברה, תתחילו לסמוך על מה שאתן מרגישות.
מי שהולכת ל”טיפול” צריכה ללכת ממקום חזק בלבד, שיודע להרגיש אם טוב לה או לא, שיודע להחליט מתי מבחינתה היא סיימה – תמצאו לי מטפלת אחת שיודעת להגיד סיימנו ולא מורחת עוד ועוד…
היינה חזקות ובעלות הבית על עצמכן ובעיקר גם על הילדים שאתן שולחות שמאמינים בתום לכל אפצ’י של המטפלת…
המטפלת היא בן אנוש ונדירים (עד לא קיימים) בדורנו אנשי רוח מושלמים, היא בהחלט יכולה להיות שליחה טובה אבל אל תפקירי את עצמך בידיה לחלוטין… תישארי ערה כל הזמן!
אישה היא מלכת האינטואיציות – חכמת לב! למה שלא נסמוך על הלב הכ”כ מפותח שלנו?
שאלת המבחן : האם את חוזרת שמחה ורגועה יותר – זהו!
בהצלחה ובברכת ביטחון מלא בעצמך!
-
בעיקר תסמכי על עצמך ועל מה שאת מרגישה- הרי התחושות שלך הכי חשובות פה בסיפור
רק את יכולה לענות לעצמך אם זה עושה לך טוב או לא!
-
מדהים! חריזה איכותית, כתיבה ברמה גבוהה ונטולת קלישאות…!
התאמצתי קצת להבין את התוכן, האם מדובר על דמות אחראית שכותבת לצעירה שתלותית בה?
כי אם כן- זה מדהים
ואם לא- זה עוד יותר מדהים- כי זה עמוק עד בלי די…
בכל אופן בהצלחה
ואם את המבוגר הזה- תעשי טובה ותני לצעירה את כל החום שאת יכולה, גם אם אין לך כח (תאמיני לי!)
ואם את הצעירה- אז תרפי בזמן ותחפשי לעצמך מקור כח אחר שלא יגרום לך להיות תלויה בחשק של אנשים אחרים.
-
כואב לי בשבילך!
העולם הזה לא רק כואב- יש גם הרבה ישועה ושמחה- איחוליי שיצאו לך בקרוב רק שירי הודיה!
-
היי לכולם
אני חובבת שירה מושבעת!
חורשת את כל הקריוקי החינמי שמסתובב…
למדתי פיתוח קול (האמת קצת התאכזבתי כי המורה כל הזמן חתרה לשירת אופרה ואני רציתי פשוט לשיר טוב…)
אבל זה לימד אותי להכיר את גווני הקול השונים, ללמוד את המנעד שלי, לשלוט בכל הברה שיוצאת לי מהגרון.
אף פעם לא יצא לי לשיר בציבור ואני מאוד רוצה- גם כדי לראות שאני משתלטת על פחד הבמה ובעיקר פשוט כדי לעוף עם המוזיקה….
יש מושג של חדרי קריוקי- מישהי שמעה? מתמצאת? חרדי?
הייתן באות אם הייתי מארגנת קבוצה סגורה לזה?
-
אם תשתמשי באחד מהם- אשמח כמובן שתשתפי- ואשמח להשתתף בהקלטתו…
-
שיר שמדבר על מי שזכה להרגיש “אורות”… פעם אחת לפחות- החיים שלו כבר לא אותו דבר, כמו לפני ואחרי…
מי שטעם 🍯
א. מי שטעם מתיקות צפיחית
בדבש או בטעם גן עדן
מי שראה קרן אור על זכוכית
נשברת, הופכת לקשת
ב. מי שפגש באמת יחידה
ושר מול הים, מתפעל
מי שפתר קצה קצה של חידה
ונקשר בשמע ישראל
פזמון:
לעד לא ישוב עוד למה שהיה
הוא טעם, התהפך העולם
לא תנוח נפשו, תשתוקק בצמא
לניחוח הטוב מכולם
ג. מי שחלם והקיץ משנתו
ולקח החלום אל היום
מי שביטא ופרש משנתו
לא יוכל עוד לנצור את קולו
-
שיר שמדבר על המשמעות של הזמן שעובר- כששני הבתים הראשונים מסכמים ימים ריקניים או כואבים והבית האחרון מלא תקווה לימים מלאי עשייה
שירת לילותיי🌗
א. בלילות אני מלחינה מנגינות
פעימות הלב נותנות לי קצב
שאלות עליהם לא ידעתי לענות
שרות לי צליל מינור של עצב
ב. זה היום שנמוג, זה אנשים שפגשתי
מעטפות ריקות כי לא העזתי לבחור
החזון שמבלי משים ייבשתי
תינוקות שהשארתי בשביל מאחור
פזמון:
הימים מלחינים את שירת לילותיי
מרעידים פעמונים ברוחות
מנציחים מהלך בספר חיי
מנגנים אמת בלי מסכות
ג. כל שרכשתי היום ישיר לאור אחרון
ניגון מתוק ואין לו זהה
יישאר לימים על לב לזיכרון
ולא, אין שיר יותר יפה מזה
-
האמת- נדיר!!!!
עד כדי שממש מסתקרנת להכיר אותך- יש לך ראש עמוק מאוד!
ואני לא מחמיאה בקלות…
הכתיבה- כל מילה מלוטשת ולא סתם גיבובי חרוזים…
תצליחי תמיד!!!!!!
-
באמת מגניב לגמרי אהבתי!!!
העברת את התחושות ממש טוב ואפילו הרגשתי אותך!
(לא לשכוח שגם ברגעי שיא של אושר חווים את התחושות האלו- לא רק בדיכי—)
אחד הדברים שלדעתי פוגמים בשיר( אבל כנראה נתון לחיך האישי שלי)
זה שימוש בפעלים בתור חרוזים
הלכתי ושלחתי צלחתי וגיחכתי – זה לא חרוז- זה תבנית של הפועל…
וגם יש פתאום כל כך הרבה חרוזים – וזה מרגיש לי קצת עוול לכבודו של החרוז…
אפשר פה ושם אבל כל היופי הוא שילוב של פועל ושם עצם/ אחר
אבל אני מהדור הישן- כל הסגנון של הספוקן- פחות אהבתי (ואני לא מדברת על יחידות סגולה שעושות את זה ממש טוב…!!!)
אז תמשיכי לספוקן הרבה ותצליחי תמיד!!!
-
שורות 2,3 השתרבבו בטעות
אין קשר לכתבה…
ט.ל.ח
-
-
קודם כל לא לזלזל בגיטרה- זה לא קל ללמוד והאצבוע מאוד מאתגר…
יש שתי סוגים של מנגנות
מקצועי- תווים שעות של תרגול והכל
חובבני- לומדים ליווי אחד או שתיים, מלווים כל שיר באקורדים פשוטים ונהנים מאוד
אם את לא המתמידה הרשמית, תלמדי ללוות את עצמך בסיסי וקצת תאוריה שתעזור לך להוציא אקורדים בסיסיים ותעופי על זה… זה הכיף של החיים….
-
קודם כל הכתיבה באמת יפה מאוד!!!
תמיד כדאי להבדיל בין הלכות שמי שמקיים אותן- צדיק.
לבין החמרות- שמי שמקיים אותן יש לו את הסיבות שלו- וסליחה שאני שמה דברים על השולחן אבל מלבד הסיבה של צידקות זה גם נובע בעיקר מקהילתיות, הרגל, חינוך, סביבה ועוד… (וגם להן יש את הסטייל והתחרות שלהן שלנו קשה להבחין בזה…)
מכירות את זה: כל החרדים….
אצלי אין כל החרדים או כל גור או כל הליטאים וכו’- בתוך כל קהילה יש צדיקים ויש צדיקים עוד יותר, כל אחד יכול להיות עם אור של קדושה על העיניים, הכרתי מזרחיסטית שהלכה מאוד צבעוני ועדיין היה לה אור עילאי על הפנים והיא הייתה רגועה ומאושרת ממש!
ה’ ברא לכל אחד מסלול ייחודי שמתאים לו- ולא מתאים לאחר- תשאפי להכי טוב במסלול שלך- התורה לא בשמיים היא הרבה יותר בלב.
אגב אמרה לי חברה פשוטה מאוד שאבא שלה הפרוש טוען שהבנות צריכות ללכת צבעוני כי ככה הוא מיד מסיט את הראש ברחוב… שחור לבן זה של הגברים…
אין ספק שנשים עם אור זה מעורר התפעלות וקנאת סופרים אבל גם אין ספק שלשחור לבן אין בלעדיות על האור הזה🤩…
-
אגב- סיקרנת עם הכותרת כמו שצריך…
-
נכתבה?!
-
אף אחד לא מתיימר לומר שזה שיר
זה פרובוקציה
רעיון אומנותי אך מתנדף…
